Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
הוקרה הקדמה שני דורות יומני קוציקה קישורים

חברים על ארבע
(הכלבים והחתולים שלי)

קוציקה
(הייתי בן 4 – 1958, רומניה)
קוציקה כלבת טרייר מעורבת מודל 2014

קוציקה היתה גיבורת סיפור דמיוני שאבי ישראל רובין ז"ל המציא ושסיפר לי אותו אינספור פעמים בהיותי בן ארבע לערך. בקיץ זה (2014) אמצנו כלבת רחוב שהצטרפה לז'וז'ו וקלי (ראה בהמשך), הטריירית המעורבת הנראית בתמונה, ורק טבעי היה שנקרא לה "קוציקה", על שם הכלבה המיתולוגית של ילדותי, מאחר שבאותה תקופה תרגמתי מרומנית את הסיפור האמיתי שכתבה אימי, ארנה רובין ז"ל, ובו היא מגוללת את מעשה הסיפור שאבי סיפר לי על קוציקה.

קרא את הסיפור

יותר על קוציקה

לייקה
(הייתי בן 6 – 1960, רומניה)
הכלבה לייקה מונצחת על בול רומני מ-1957 עם הכיתוב "הנוסע הראשון בחלל"

הכלבה לייקה היתה בעל החיים הראשן להקיף את כדור הארץ בחלל; שוגרה לחלל על ידי ברית המועצות ב-3.11.1957 באמצעות החללית ספוטניק 2. היא מתה במשימתה בגיל 3.

לייקה לא היתה הכלבה הפרטית שלי – היא היתה של כולנו, במיוחד בגוש הסובייטי של אותה תקופה. היא מלאה את כולנו בגאווה ושמה נישא בהערצה בפי כל.

מיצי
(הייתי בן 7 – 1961, רומניה)
תמונה של חתול על גלוית ברכה שנשלחה אלינו על ידי קרובי משפחה מרומניה בשנות ה-60. לצערי אין לנו בנמצא תמונה של מיצי.

ילדותי ברומניה, בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עברה עלי בחברתם של חתולי רחוב שאספתי הביתה, אולי אפילו בעידודם של הורי שמלבד זה שאהבו חתולים גם ראו בהם כלי נשק יעיל למלחמה בעכברים.

אני זוכר שהייתי מביא הביתה את החתול, בדרך כלל גור, וזהו - באותה תקופה לא היה מה לדבר על פיקוח וטרינרי וחיסונים לחיות מחמד.

המעניין הוא שאני בכלל לא זוכר כלבים בסביבה שלנו מאותה תקופה ובטח שלא כאלה שהבאתי הביתה - כנראה שהזיכרון האנושי הוא סלקטיבי.

שאלתי פעם, אחרי שנים רבות, את אימי, ארנה רובין ז"ל, לשמה של החתולה (לא יכול להתחייב בקשר למין) שלנו ברומניה והיא אמרה שכנראה "מיצי" - אז שיהיה.

מיצי היתה בת בית אצלנו וישנה במיטה איתי וגם עם הורי וכן אהבה מאוד להשתעשע עם רעמת השער המסועפת שלי ואני מאוד אהבתי את גרגוריה. לא פעם כשמיצי היתה נעלמת הייתי פורץ בבכי ולא הייתי נרגע עד שהיתה חוזרת או שאימי היתה מוצאת אותה אי שם בחצר.

זכורני שכשעזבנו לישראל אבי, ישראל רובין ז"ל, קנה למיצי מאה גרם נקניק כמתנת פרידה – לא דבר של מה בכך ברומניה של אותם הימים.

ובכלל, משפחתנו התאפיינה כנראה בחיבה יתרה לחתולים ופריקית החתולים מספר אחת במשפחה שלנו היתה דורה אחותה היחידה של ארנה אמי.

סיפור אמיתי משעשע על דורה והחתולה שלה גריזטה יכל להסתיים בכי רע שכן גם הסיקוריטטה (המשטרה החשאית הידועה לשמצה של המשטר הקומוניסטי של רומניה) היתה מעורבת.

קרא את הסיפור על גריזטה

ג'ינג'י
(הייתי בן 23 - 1977)
ג'ינג'י ואני

כשסיימתי את שירותי הצבאי חשקה נפשי בכלב. את ג'ינג'י, בן החצי שנה, קיבלתי מאגודת צער בעלי חיים. ג'ינג'י היה כלב מאוד אינטליגנטי ואת ההוראות הבסיסיות שלנו קלט אחרי שנאמרו לא יותר מפעם אחת. כך למשל לימדתי אותו שהפקודה "לישון" משמעותה שעליו ללכת לרבוץ בפינת המרפסת על המחצלת שלו. ג'ינג'י היה גם כלב מאוד חביב וכל בוקר היה מעיר אותי כשהוא נעמד על שתי רגליו האחוריות ומלקק את ידי, למזלי הוא היה קטן מכדי להגיע לפניי. אז עוד התגוררתי בבית הוריי והוא התחבב מאוד גם עליהם.

למרבה הצער ג'ינג'י מת מכלבלבת אחרי שהיה איתנו רק כשבועיים. הוא כנראה נדבק במחלה בכלביה של אגודת צער בעלי חיים עקב הצפיפות הרבה ששררה שם וכנראה שהכלבים גם לא היו מחוסנים. אולי באותה תקופה לא היתה מודעות לכך ואולי לא היו האמצעים הדרושים. חשוב להקפיד לאמץ מכלביות רק גורים שקיבלו את החיסון המשושה כולל מחלת הפרוו וכלבת (אם הגיעו לגיל המתאים) כדי להימנע מצער מיותר.

שחורי
(הייתי בן 33 - 1987)
שחורי קשור עם שרשרת וטבעת הנעה על כבל פלדה

את שחורי קיבלנו מעזית, כלבת זאב שהיתה שייכת לאחד השכנים שלנו, ואביו היה כלב זאב גדול בשם רוקי שהסתובב בחווה החקלאית בדימונה (ההורים היו כנראה מעורבים מאחר שכנראה היו ללא תעודות). באותה תקופה עברנו לגור בבית פרטי וקיבלתי עצת אחיתופל לקשור את שחורי באופן קבוע כדי שהוא ישמור על החצר שלנו באופן יעיל. אחרי זמן מה הבנו שעשינו טעות נוראית. לא רק שקשרנו את שחורי ופגענו באיכות חייו, אמנם עם כבל פלדה שאפשר לו תנועה חופשית לרוחב הגינה כולה, אלא שהוא נהיה גם אלים ותוקפני ולמעשה אני הייתי היחיד שיכל לטפל בו. בין היתר הוא נשך את בתי שירלי בת ה-9 וגם נשך שכן והסיוט שלי היה שילדים יכנסו לחצר שלנו בעקבות כדור תועה וכו'. עצה שלי: לעולם אל תקשרו כלב. שחורי היה הכלב הראשון והאחרון שקשרתי. שחורי מת בגיל 6 כנראה מאירוע טראומתי כלשהו, אולי עקיצה של נחש או עקרב או הרעלה מכוונת של אחד השכנים.

ביז'ו
(הייתי בן 34 - 1988)
ביז'ו בזרועות אודי ושירלי

את ביז'ו (תכשיט בצרפתית) קיבלנו בהפתעה גמורה שכן אתי, אשתי, לא היתה חסידה גדולה של חיות מחמד ובטח שלא בתוך הבית – והיא זו שהביאה אותו הביתה. ביז'ו היה חתול פרסי שקט ונעים והיה יכול לשבת ללא ניע שעות על מדף ויכולתה לחשוב שמדובר בפוחלץ. אך אליה וקוץ בה - בני אודי, שהיה אז כבן 5, היה מציק לו ללא הרף ברדפו אחריו עם הבימבה הכחולה שלו וביז'ו האומלל היה שולף את טפריו להגנתו ומאוד חששנו שהוא עלול לפגוע בעיניו של אודי חמודי שלנו. לא לקחנו לרגע בחשבון את האפשרות לעקור את טפריו של ביז'ו שכן זה נראה כהתעללות גמורה – איזה מין חתול זה בלי טפרים. קיווינו לשנות את גישתו של אודי לחתול אך ללא הצלחה יתרה.

כעבור כמה חודשים ביז'ו נעלם ואחד השכנים סיפר שראה שמישהו לקח אותו כשיצא לטיול ברחוב. בירור מהיר העלה שהבחור הוא חובב חיות מושבע וביז'ו יקבל אצלו טיפול ראוי. מאחר שהבנו שאודי וביז'ו לא יכולים לדור בכפיפה אחת ואתי אשתי לא כל כך התלהבה מעניין החתול אז החלטנו להשאירו בביתו החדש ולהימנע מעימות מתבקש מאחר שהגענו למסקנה שכך ייטב לכולם ובמיוחד לביז'ו. האם נכון נהגנו כשלא קראנו את הגנב לסדר למרות שברור שידע שלא מדובר בחתול רחוב – זו כבר שאלה אחרת.

קלי
(הייתי בן 41 - 1995)
ראש בראש: קלי ובני רון

בראשית 1995 אודי בהיותו בן 12 מצא במחסן נטוש מספר גורי כלב זאב היונקים מאמא זאבה כשאחד הגורים מאוד מצא חן בעיניו אך הוא החליט בתבונה להשאירו לעת עתה עם אמו. כשאודי חזר כעבור שלושה שבועות למקום הוא מצא שם רק גור אחד נטוש – הגור שמצא חן בעיניו – והביאו הביתה.

בעקבות הלקח שלמדנו משחורי הרי קלי לא היתה קשורה מעולם והסתובבה להנאתה חופשייה בחצר שלנו או באזור מתוחם ואין תמה שהיה לה אופי נחמד והיתה חביבה עם כולם.

בתי נילי טוענת שקלי נקראה על שמה של קלי באנדי מנישואין פלוס ואילו בתי שירלי מחזיקה בדעה שמדובר בקלי טיילור מבוורלי הילס 90210 וגם נדמה לי שמישהו הזכיר את קיילי מינוג בהקשר זה – כנראה שלכל אחד ה"קלי" שלו.

ניתן לומר שקלי היא כלבת הילדות של הילדים שלי שכן ברוב התקופה שהיא היתה איתנו הם היו מספיק גדולים כדי ליהנות מכלב וגם מספיק קטנים כדי להיות עדיין בבית.

בהיותה בת 10 קלי לא הרגישה בטוב ורבצה בלא ניעה בחצר. כשהגענו לבית החולים הווטרינרי נעשו לה בדיקות דם שיצאו לא טוב והציעו לנו להרדים אותה. לא הסכמנו לכך ובמיוחד בני רון התנגד בתקיפות ולכן החלטנו לקחת אותה הביתה עם טיפול אנטיביוטי שכן הרופא אבחן אצלה דלקת רחם חריפה.

כעבור שלושה ימים קלי ילדה שלושה גורים מתים והתאוששה לגמרי – כנראה שהיא סבלה מרעלת הריון שהרופא לא הצליח לאבחן. היא חיה עוד שלוש שנים (תקופת זמן ארוכה לכלב) ומתה בגיל 13 בסוף מרץ 2007.

הלקח הוא שלא צריך למהר ולהרדים כלב. לעיתים כדאי בכל זאת לתת טיפול רפואי, גם אם המצב נראה אבוד כי ממילא אין מה להפסיד, ולהמתין ולתת לטבע לעשות את שלו – לטוב או לרע.

יותר על קלי

מחי-יאאו
(הייתי בן 44 - 1998)
מחי-יאאו ובני רון

מחי-יאאו (שם מוזר לכל הדעות, כנראה שלכושר ההמצאה של ילדים אין גבול) היה חתלתול לבן בן חודשיים, עם כתם אפור על המצח, שהופיע לפתע בגינה שלנו. מאחר שהוא מאוד מצא חן בעינינו ותכננו לאמץ אותו אז נכנסנו לכוננות שיא שכן קלי, הזאבה הגדולה שלנו, היתה טורפת חתולים ידועה לשמצה ומשום מה מחי-יאאו העדיף להיכנס לאזור המתוחם שלה בחצר שלנו. במאמצים רבים הצלחנו להבהיר לקלי שמחי-יאאו הוא מחוץ לתחום בשבילה, ואכן מחי-יאאו שרד בגבורה חודשיים עד שנעלם (בחיוך: לא אל תוך קיבתה של קלי) וכל מאמצינו למצוא אותו עלו בתוהו. הלקח מכל הסיפור הוא שגם כלבים ניתן לחנך לעמוד בפיתויים במידה ולכלב ברור מי בעל הבית.

קוריוז משעשע: בתקופה שמחי-יאאו נעלם הסתובבו בשכונה עוד מספר גורי חתולים דומים – כנראה שמאותו השגר. כשעליזה, השכנה החביבה וטובת הלב שלנו, הבחינה בצערם של רון ונילי על היעלמותו של מחי-יאאו החליטה לעשות מעשה ומרחה על מצחו של אחד הגורים חינה כהה כדי שיראה כמו הכתם האפור שהיה על מצחו של מחי-יאאו ולבשר להם שהאבדה נמצאה – אך כמובן שרון ונילי היו מבוגרים מדי מכדי שזה יצליח וכולנו קבלנו את יוזמתה של עליזה בחיוך.

ז'וז'ו
(הייתי בן 47 - 2001)
ז'וז'ו עם שני מחזרים – קלי מימין ותאלס משמאל
תאלס הוא כלב לברדור שהיה שייך לנילי בתי ולחברה רוי ומדי פעם היה מתארח אצלנו לכמה ימים.

בחורף המושלג של 2001 ז'וז'ו, גורת פינצ'ר מעורבת בת כשלושה חודשים, הסתובבה אצלנו בשכונה בדימונה ובמיוחד ליד ביתי שכן אני מקפיד לשים בחצר הקדמית קערת מים לכלבי וחתולי רחוב משוטטים. כל פעם שהינו יוצאים עם קלי לטייל ז'וז'ו היתה מצטרפת עד שרון בני הציע שנאמץ אותה. מאחר שגם ז'וז'ו וגם קלי (הכלבה שלנו באותו הזמן) היו נקבות לא היתה שום מניעה מלנסות. ניסיון קצר נכשל - היא לא הסתדרה עם קלי שהיתה הרבה יותר גדולה ותוקפנית כלפיה. החזרתי את ז'וז'ו, לאכזבתו של רון, לרחוב אך הבטחתי לו שבמידה וז'וז'ו תשרוד את החורף הקשה אז נעשה ניסיון נוסף לאמץ אותה והפעם הרבה יותר רציני.

ז'וז'ו נעלמה לה ונשכחה מאיתנו עד שבערך בסביבות פסח, עם בוא האביב, היא הופיעה שוב בשכונה. לשמחתו של רון לא היה גבול ואני במאמצים רבים הצלחתי לקיים את הבטחתי שכן לקח מספר ימים עד שקלי השלימה עם קיומה של הדיירת החדשה בטריטוריה שלה. ז'וז'ו וקלי גרו ביחד כשבע שנים עד למותה של קלי ב-2007.

ז'וז'ו (נכון לסוף 2014 בת 14) בצעירותה היתה כלבה מהירה, אתלטית ואפילו טיפסה על עצים וגם היתה נוחה שכן לא נבחה רבות כמנהג הפינצ'רים, כנראה בגלל שהיתה מעורבת. אבל באופן מתמיהה היא חששה כל הזמן מלהתקרב אלינו כאילו איבדה את האמון בבני אדם. יתכן שהיא הגיעה לרחוב מבית ששם עברה התעללות. כנראה שגם לבעלי חיים יש בעיות נפשיות ובעיות התנהגות.

זו היתה למעשה הפעם הראשונה שבחצר שלנו התגוררו שני כלבים בכפיפה אחת וכחוכמה לאחר מעשה זה היה רעיון מוצלח שכן גם כלבים זקוקים לחברה ולמשחק עם עמית.

יותר על ז'וז'ו
כיצד למצוא כלב שהלך לאיבוד
האם גם כלבים חולים באלצהיימר?
ז'וז'ו באולימפיאדה

קלי ב'
(הייתי בן 53 - 2007)
קלי וז'וז'ו בתנוחה אופיינית – קלי מקדימה וז'וז'ו מאחור.
האם קלי היא כלבת אלפא?

קלי מתה בסוף מרץ 2007 בגיל 13. לצערנו לא היה גבול וכל מי שמאבד כלב יודע. קבלתי החלטה שאני כבר לא רוצה כלב ודי לי עם ז'וז'ו. אבל חודש לאחר מכן נילי בתי הגיעה לחופשה עם חבר מהשנת שרות ב"אחרי" ואיך שנכנסתי הביתה היא בשרה לי ש"קלי מחכה לך בחצר". חשבתי שהיא מתלוצצת אך באמת היתה שם כלבת תחש מעורבת שענתה לשם קלי (או יותר נכון קיילי על שם הזמרת האוסטרלית קיילי מינוג אך אנחנו מסיבות מובנות הסתפקנו בקלי). מתברר שהחבר של נילי חיפש בית לכלבה שלו שכן היא לא הסתדרה כל כך בביתה הקודם עם ילדי המשפחה והיתה לה היסטוריה של נשיכות.

בתחילה היססתי שכן מלבד עניין הנשיכות קלי היתה כבר בת 5. אך מצד שני היא היתה גם נקבה כמו ז'וז'ו שזקוקה לחברה, מאוד ממושמעת, מעוקרת וגם גדלה בביתה הקודם בחצר, והכי חשוב קראו לה קלי. אמצנו אותה.

את קלי קיבלנו מאולפת באופן בסיסי - ידעה לשבת, להושיט יד ולמשמע הפקודה מת או יריית אקדח עם אצבע שלופה והשמעת הצלילים "פיו...פיו" היא היתה נשכבת על גבה ללא תנועה.

מספר תובנות ולקחים:

  • התברר מהר מאוד שלעניין הגיל לא היה שום משמעות שכן קלי ב' הסתגלה במהירות לסביבתה החדשה.
  • נכון לסוף 2014 קלי היא איתנו כבר 8 שנים ולא נתקלנו בשום נשיכה. מתברר שבביתה הקודם הילדים הציקו לה וזו כנראה היתה התוצאה.
  • קלי היתה מעוקרת ותמיד התנגדתי לנושא העיקור שכן זה נראה לי כגובל בהתעללות, אך מניסיוני עם קלי כנראה שאין שום השפעה שלילית לכך אלא להיפך, קלי היא פעילה וחיונית גם בגילה המתקדם.
  • בוקר אחד נדהמתי לגלות פצעים עמוקים (אולי סנטימטר) בגבה של קלי קרוב לזנב. ביקור אצל הוטרינר העלה שכנראה זבובים הטילו את ביציהם לתוך פצעונים או שריטות והרימות שבקעו המשיכו במלאכה. על פי המלצת הוטרינר התחלנו לאסוף באדיקות את צואת הכלבים (וגם לנקות את הגינה באופן כללי) כל בוקר שכן זה מצע מרכזי להטלת ביצים על ידי זבובים, ואכן כמות הזבובים בגינתנו התמעטה מאוד. יום אחד שכחתי לזרוק, למשך מספר ימים, לאשפה שקית סגורה עם גללים שאספתי. וכשנזכרתי בכך, לתדהמתי, השקית היתה מלאה בכמות עצומה של זבובונים – הוכחה לכך שזבובים מטילים את ביציהם בתוך צואה.
  • קלי היא כלבה מאוד טריטוריאלית ודומיננטית ולעיתים תוקפנית כלפי כלבים אחרים ונראה שהיא יודעת מה שהיא רוצה (בעלת בית אמיתית) – מה שנהוג לקרוא כלב אלפא. תמהני אם באמת בעולם הכלבים קיימת היררכיה.
ג'ני
(הייתי בן 59 - 2013)
ג'ני בתחפושת פורים

ג'ני, כלבת רידג'בק גדולה מעורבת, שייכת לבני רון והוא קיבל אותה מאחד המושבים, ללא תשלום, בעקבות מודעה ביד 2. ג'ני היא כלבה אתלטית בצורה מדהימה ולמרות מראה המעלה חששות משהו היא חביבה וחברותית. ג'ני גרה בבית משותף ולכן יש צורך להוציאה מספר פעמים ביום הן לעשיית צרכים והן לפעילות גופנית אינטנסיבית שכלבה מהסוג הזה זקוקה. אחת הדרכים לפרוק את מרצה הרב זה להביאה לגינתנו ושם היא וקוציקה משתעשעות להן ביחד כמו שני כדורי מרץ מהלכים על ארבע.

רון בני וחברתו יעל מאוד אוהבים את ג'ני ומפנקים אותה, אולי קצת יותר מדי, ולעיתים לא ברור בדיוק מי שם הכלב.

אני חושב שבאופן עקרוני צריך להעדיף לאימוץ כלבי רחוב על פני כלבים גזעיים (כמו שבני רון עשה) שכן לכלב הרחוב אין מי שידאג ולעומת זאת בעליהם של הכלבים הגזעיים בדרך כלל ידאגו לגורים לבית חם.

קוציקה חוזרת
(הייתי בן 60 - 2014)

ראה בראש הדף

החברים
(אני בן 61 - 2014)
אני ושלושת הכלבים שלי, מימין לשמאל: ז'וז'ו (בת 14), קלי (13) וקוציקה (1).
(קוציקה זו אותה הקוציקה שבראש הדף רק בתוספת תספורת קצרה)
ז'וז'ו מתה
(אני בן 61 - 2015)
ז'וז'ו מתה ביום ראשון ה-19.7.2015 שעה 6:00 בבוקר לערך; גיל משוער בין 15 ל-17; נקברה ליד קלי הזאבה. יותר על כך ניתן לקרוא בקישור הבא:
http://www.ernarubin.org/cutica/jojo.html
יומני קוציקה
פיסות מחייהם של שלושה כלבים הגרים בגינה אחת וחברים נוספים ההולכים על ארבע וגם על שתיים
קוציקה בת חצי שנה

ארכיון

2014

עורך ומתרגם מרומנית: רובין צבי
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com