Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
השפה הסודית הדוד הרמן אמא'לה הפרוטזה המגבית גריזטה צ'רנוביץ טרנסניסטריה גאלאץ דימונה

מעולמה של ארנה רובין


דימונה

ציור שמן מ-1992 של ארנה רובין שמתאר נוף עירוני אופייני בדימונה – שיכון, דודי שמש, עמודי תאורה, אנטנות טלביזיה (הציור צויר לפני תקופת הטלביזיה בכבלים) וספסל בודד.
ציור שמן מ-1976 של ארנה רובין שמתאר נוף עירוני אופייני בדימונה.

בתחילה נראה שמיותר היה להציג בפני הקורא הישראלי את העיר דימונה גם מכיוון שהנושא מוכר לו וגם משום שארנה רובין לא עברה את התקופה המעצבת בחייה בדימונה למרות שבדימונה היא חיה את התקופה הארוכה ביותר.

את שנות הילדות המעצבות ארנה עברה בצ'רנוביץ, רומניה של אז והיום אוקראינה, מ-1927 עד 1946, 19 שנה, כולל הפסקה של שנתיים וחצי קשות במחנות הריכוז שבטרנסניסטריה.

ארנה חיה בגאלאץ, רומניה, מ-1946 עד 1961, 15 שנה (עקב החלטה של ממשלת רומניה לעקב את יציאת היהודים לכיוון ארץ ישראל*) ושם התחתנה עם ישראל רובין ונולד בנה יחידה צבי (כותב שורות אלה). ואילו בדימונה היא חיה מ-1962 עד 2014 (שנת מותה), 52 שנים ארוכות ולא רעות בכלל.

מה שהטה את הכף הם שני ציורי שמן של דימונה שארנה ציירה (ראה משמאל) ויאמר מיד שבשום ציור, שידוע עליו, ארנה לא ציירה במכחולה את צ'רנוביץ או גאלאץ. ודי בעובדה זו כדי להקדיש עמוד לדימונה במסגרת זו.

בדרך לישראל המשפחה נסעה ברכבת לוינה לחניית ביניים קצרה של כמה ימים, במחנה מעבר, ומשם ברכבת לנאפולי וחניית ביניים ארוכה יותר של שבועיים שלושה; משם באוניה הצרפתית פוסה** לישראל ואחרי שישה ימים נוספים ב-28.1.1962 הגענו לנמל חיפה.

זכורני חוויה אחת מהפלגה זו. הייתי בן שמונה ונמשכתי להוציא ראשי ולהביט החוצה לעבר הים מחלונות האוניה העגולים שהיו קרובים לקו המים. אמי (ארנה) הזהירה אותי מספר פעמים מפני הגלים אבל אני לא עמדתי בפני הפיתוי עד שיום אחד גל אימתני חדר לפתע דרך החלון, בדיוק כשהתבוננתי כהרגלי לעבר הים הגועש, והיכה בחוזקה בפניי ומצאתי עצמי מוטל בחוזקה על ריצפת האוניה עם פנים כואבות רטוב על לשד עצמותי. מאז כבר לא התקרבתי לחלונות ולמדתי לקח שאולי כדאי לפעמים לשמוע בקול אמא.

עם הגיענו לחיפה פקיד הסוכנות שאל את הורי היכן הם היו רוצים להתגורר בארץ והם העדיפו את חיפה שכן אמה ואחותה של ארנה התגוררו בקרית מוצקין. הפקיד השיב שאמנם בחיפה אין אפשרות לקבל דיור אבל אפשר בקרבת מקום בישוב שנקרא דימונה, רק חצי שעה נסיעה מחיפה. הורי הסכימו מיד שכן מה זו חצי שעה במושגים של רומניה הגדולה. אחרי 6 שעות נסיעה מתישות בטנדר קופצני ודרכים עקלקלות שחלקן במדבר שנראה שלא מוביל לשום מקום הגענו למעברה בדימונה. ברוכים הבאים.

ארנה וישראל השתלבו בדימונה די מהר – ישראל החל מיד לעבוד במפעל הטקסטיל כיתן דימונה וארנה עבדה בבית בתור תופרת לפרנסתה, ואילו אני, ככל הילדים, הסתגלתי במהירות לסביבה הרב תרבותית החדשה.

כמה מילים על דימונה:

דימונה העיר נמצאת 36 ק"מ דרומית-מזרחית לבאר שבע. דימונה ממוקמת ברמת הנגב, בגובה 600 מ' מעל גובה פני הים. סמוך לדימונה נמצאת הקריה למחקר גרעיני.

שמה של העיר דימונה לקוח מספר יהושע (טו, כא-כב): "וזאת נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם ויהיו הערים מקצה למטה בני-יהודה אל גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר יגור; וקינה ודימונה ועדעדה..."

דימונה הוקמה ב-1955 כשכונת מגורים לעובדי מפעלי ים המלח, שהוקם כבר ב-1952, ולעובדי מפעל הפוספטים באורון. באותה שנה הובאו למקום 36 משפחות של עולים מצפון אפריקה. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה העשרים הגיעו עולים ממזרח אירופה, וביניהם ניצולי שואה רבים, לאחר הסרת מסך הברזל במזרח אירופה, והשתלבו בעשייה המקומית. הקמת היישוב בלב המדבר לוותה בפסימיות, ויש שקראו ליישוב "דמיונה" או "דמעונה".

בסוף שנת 1958 נפתח בעיר מפעל הטקסטיל "כיתן".

באזור דימונה ממוקמים מספר מפעלי תעשייה גדולים, ובהם מפעלי ים המלח, מפעלי רותם אמפרט, פריקלאס והקריה למחקר גרעיני, חיפה כימיקלים ומפעל סיליקט. אזורי התעשייה בדימונה מסווגים כאזור פיתוח עם עדיפות לאומית גבוהה. בכניסה לעיר שוכן קניון פרץ סנטר המשתרע על פני שטח של 16,000 מ"ר.

לאחר שאוכלוסיית העיר פחתה באופן הדרגתי, הגיעו אליה בשנות השבעים ובשנות התשעים עולים מברית המועצות וכן מארצות אחרות, ותרמו לגדילתה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בדימונה 33,056 תושבים.

בדימונה מתגוררים גם למעלה מ-2,500 בני קהילת העבריים, זוהי הקהילה הגדולה ביותר שלהם בישראל.

בדימונה מתגוררים מסורתיים רבים ועל-כן ישנם כ-50 בתי כנסת‬, ו-‫4 מקוואות‬.

דימונה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958 וכעיר בשנת 1969.

מזג האוויר בדימונה נוח ויבש – בקיץ הערבים והלילות קרירים ונעימים ואילו בחורף הימים ברובם חמים ובהירים.

* עם הקמת המדינה, ישראל הוצפה בגלי עולים, בעיקר מעיראק ומרומניה ולממשלת ישראל לא היו מספיק משאבים לקליטת הגל האדיר, לכן ניסתה להאט ולווסת את העלייה והוחלט להעדיף את עולי עיראק על פני עולי רומניה ולהפסיק את הבאת היהודים מרומניה. העדפת יהודי עיראק הייתה על רקע החשש הגדול יותר לגורלם בארץ מוצאם, לעומת החשש ליהודי רומניה. אלפים רבים מיהודי רומניה, שכבר קיבלו אישור יציאה מהשלטונות, "נתקעו" ברומניה והשלטונות הרומניים הפסיקו להנפיק אישורי יציאה נוספים.

** עד כמה שידוע לי האוניה פוסה הוצאה משירות ב-1962 וההפלגה שלנו היתה בטח אחת האחרונות אם לא האחרונה שבהן.

מקור: ויקיפדיה.


זוהי המעברה בדימונה שבה ארנה רובין התגוררה במשך שלושה חודשים – מינואר עד אפריל 1962 עד שהמשפחה עברה לשיכון. המעברה הייתה ממוקמת היכן שהייתה פעם חטיבת אלון מול בית ספר עמל. ארנה סימנה בכתם אדום את הצריף שבו התגוררה המשפחה. הכתובת היתה צריף 848 ולמעשה היה הצריף השמיני משני הכיוונים. את התמונה ארנה צילמה עם מצלמת זורקי 4 המיתולוגית.
ארנה רובין, בעלה ישראל ובנם צבי בפתח צריף 848 במעברה בדימונה בראשית 1962, מיד לאחר העלייה לישראל.

עורך ומתרגם מרומנית: רובין צבי
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com