Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
הספד לסבתא שלי הספד לאמא שלי אילן היוחסין של ארנה רובין המצבה של ארנה רובין

הספד לאמא
הספד לארנה (אלה) רובין (1927-2014)
נישא ע"י בנה, צבי רובין, ב-10.3.2014 בבית העלמין בדימונה בשעה 17:00

לתמונה זו קראתי הליצן האחרון (היא ציירה עוד כמה ליצנים) משום שזהו הציור האחרון של ארנה רובין ושצויר לבקשתו של נכדה רון רובין ב-2012 בגיל 85. הציור צויר בצבעי מים וניכר שארנה כבר לא הייתה במיטבה. ידי הליצן חסרות – סמלי להרגשת חוסר האונים שאפפה אותה. הציור מפאר את קירות ביתו של רון. הציור המתועד האחרון של ארנה שצויר ביוזמתה צויר ב-2006 ואילו הראשון ב-1964.
הגלריה של ארנה

קודם כל אני רוצה להודות לכל אלה שבאו ללוות את אמא בדרכה האחרונה.

אני רוצה לספר לכם על אמא כמו שהייתה בחייה עם כל האורות והצללים שכן סבורני שאין שום ערך להספד התלוש מהמציאות.

אמא שלי, ארנה (אלה) רובין, נולדה ב-1927 בעיר בשם צ'רנוביץ שבאמפריה האוסטרו-הונגרית היום אוקראינה ולפני כן רומניה. זו הייתה עיר אוניברסיטאית יפיפייה בסדר גודל בינוני בת התרבות הגרמנית שבאה לידי ביטוי הן בבניה הגותית המרשימה והן בסדר והניקיון המופתיים ששלטו בכל, ולא לחינם זכתה לכינוי וינה הקטנה. כך למשל בכל בנין מגורים משותף, בקומת המרתף, גר שומר הבניין ושוטרים חילקו כנסות לתולים כביסה בחזיתות הבניינים (רעיון טוב ליישום גם בדימונה).

שפת האם של אמא היתה גרמנית ואת השמות שילר, גתה, והיינה, ענקי התרבות הגרמנית, הכרתי מהבית.

מספר ארועים קשים בילדותה העיבו על חייה של אמא עד הסוף. ההורים התגרשו כשהיתה בת 12 דבר לא נפוץ כל כך באותם הימים ובעיה רפואית רגשית קשה של אחותה דורה ז"ל שיבשה לחלוטין את כל מערכת היחסים המשפחתית בין האחיות לבין עצמן ובין ארנה לאימה יטי ז"ל.

ואז באה השואה הידועה לשמצה כשבני המשפחה בילו שלוש שנים קשות ואיומות בגטאות אוקראינה הקרים כשהארוחה הכי משובחת הייתה מרק של קליפות תפוחי אדמה, פעם בשבוע לכל היותר. במאמר מוסגר אומר שאמא איבדה בשואה כעשרה קרובי משפחה וביניהם אח חורג - תינוק בן שנה בשם דוד.

לקראת סוף המלחמה המשפחה חזרה לצ'רנוביץ – שלדי אדם מזי רעב ומוכים במחלת הטיפוס ושם גילו שדירתם כבר לא שייכת להם – אבל לפחות קיוו שהתפטרו אחת ולתמיד מהאדון הלא נחמד היטלר, אך לתדהמתם חיכה להם שם אדון אחר לא פחות נחמד בשם סטאלין, ואמא נאלצה להסתתר בבית שנה תמימה שכן הסובייטים זממו לשלוח יהודים צעירים לעבודות כפייה במכרות פחם.

כתוצאה מאירועים קשים אלה אמא אבדה אמון בבני אדם ולא היה לה קל להתהלך בין אנשים. היא לא אחת פירשה את החיים בצורה לא נכונה ולעיתים קרובות חשבה שכולם נגדה והייתה מאוד פגיעה. היא לא תמיד ידעה להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, ולא הייתה ניתנת לשכנוע שאולי הדברים לא כל כך שליליים כפי שהיא רואה אותם. דפוסי התנהגות אלה גרמו לא אחת למתחים מיותרים בתוך המשפחה ומודה אני ומצטער שלא תמיד הייתי סובלני וסבלני מספיק או חכם דיי כדי לקחת בחשבון את עברה גם אם היא לא צדקה בעניין זה או אחר.

אבל מה שבאמת חשוב מבחינתי הוא שהיא היתה אמא נפלאה לבן היחיד שלה שעומד עכשיו מולכם. היא גידלה אותי באהבה עצומה ובמסירות אין קץ. היא תמיד נתנה לי את ההרגשה שאני נסיך גם אם לא הייתי כזה. תמיד הייתי בראש מעיניה בכל מצב גם כאשר דבריה לא תמיד נעמו לאוזני. תמיד היתה על השולחן ארוחה חמה וטעימה להפליא והיו לי דמי כיס יותר מאשר לאחרים.

כשאמא היתה כבר על ערס דווי הזכרתי לה את עוגת הקרמשניט האהובה עלי שנהגה לאפות לי פעמיים בשנה - בימי ההולדת, מאז היותי בן שמונה, וכן כשחזרתי משירות מילואים - עד לא מזמן לפני שחלתה. לשם מילת הקסם "קרמשניט" היא התעוררה לחיים חדשים, עיניה אורו והיא הפצירה בי פעמים רבות בקולה החלוש שאקנה לה חומרים כדי שתוכל לאפות את העוגה בשבילי.

היא היתה גם סבתא יוצאת מהכלל ולעולם לא שכחה את ימי ההולדת של ארבעת נכדיה בצירוף מתנה נאה.

כאן המקום להזכיר את אבי ישראל זכרונו לברכה שגם הוא היה עזר כנגדה בכל אשר הקשור לרווחתי ואהבת ילדיי.

אלה רובין היתה אישה ישרה באופן אובססיבי כמעט ותמיד החזירה כל חוב, אפילו שקלים בודדים, ואנשים נתנו בה אמון בנושאים כספיים.

אמא היתה אישה מוכשרת וסקרנית ועסקה בציור ורבים מציורי השמן שלה מפארים את קירות ביתי ובתי ילדיי. היא עסקה גם בצילום ובפיתוח תמונות בשחור לבן עוד בשנות השישים ועד היום זוכר אני את המטבח החשוך, שרק אור אדום קטן בוקע לו מבעד לחשכה, ששימש כמעבדה לפיתוח תמונות ונאסר עלי להיכנס לשם במשך שעה ארוכה. אמא גם כתבה מדי פעם וכשעשינו סדר בביתה, לא מזמן, גילינו שיר שהיא כתבה ב- 1966, לפני חמישים שנה, ושפורסם ב- 1969 בשבועון בשפה הרומנית רוויסטה מיה.

אנקדוטה קטנה הקשורה לשיר שתעיד על אופייה הצנוע: אמא התביישה שהשיר יהיה חתום על שמה שכן כל החברה שב"מרכז" מכירים אותה. והפתרון היצירתי היה שהשיר פורסם בשמו של אבי והוא נהנה כמובן רבות מרגעי התהילה שלא לו. וכדי לתקן את המעוות שלחתי את השיר לפרסום חוזר באותו שבועון לפני שבועות מספר ואמא זכתה לראות בסיפוק את שמה מתנוסס על השיר שהיא כתבה.

כשהראיתי לה את השיר אחרי חמישים שנה, כתוב בכתב ידה, לתדהמתי, למרות שזיכרונה היה כבר פגוע ממחלת האלצהיימר, היא דקלמה אותו בזריזות מפתיעה ובלי שגיאה כאילו שרק עכשיו יצא מתחת לידה.

השיר נושאו הורות שמשמעותה בעיני אמא מסירות אין קץ לבני המשפחה שעוברת מדור לדור.

לסיום לפניכם השיר שתורגם על ידי מרומנית לעברית בתרגום חופשי וכנראה שלא מוצלח באופן מיוחד:

שני דורות \ אלה רובין

לא קל להיות הורים,
נפש הילד להבין,
למצוא את המילים
ההופכות אותם לאנשים שלמים.

אני לפעמים עם ילדי מקפידה
מעבר למידה הרצויה,
ואני מתעלמת
שגם אני הייתי פעם ילד.

לא יותר גרועה
מילדי,
ולא יותר טובה
הייתי.

היום אני כמו כל הורה מסורה
מוכנה לכל הקרבה,
כמו שבני יהיה פעם
כשיקראו לו...אבא.
======================

אמא: את היית האמא הכי טובה בעולם!!!

כך אזכור אותך תמיד.

אמא, את תחסרי לי ולכולנו מאוד!!!

לבסוף ברצוני להודות לאשתי אתי על הטיפול המסור באמא וכן לעובדת הזרה אנג'לה, שנמצאת כאן איתנו היום, שעזרה לנו להתמודד בצורה מכובדת עם התקופה הקשה.

תודה לכולם.


עורך ומתרגם מרומנית: רובין צבי
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com