Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
השפה הסודית הדוד הרמן אמא'לה הפרוטזה המגבית גריזטה צ'רנוביץ טרנסניסטריה גאלאץ דימונה

מעולמה של ארנה רובין


גאלאץ
מאת צבי יוליאן רובין

במאי 1944 ארנה, אמה יטי ואחותה דורה חזרו לצ'רנוביץ משנתיים וחצי קשות בגטאות טרנסניסטריה למציאות לא פשוטה של קשיי דיור ופרנסה. ב-1946 המשפחה עברה לגאלאץ שברומניה מאחר שליטי היתה אחות בשם פרידה שכבר התגוררה בגאלאץ (האב לאון בנדיט נשאר בצ'רנוביץ עקב גירושי ההורים ונקבר שם).

בגאלאץ ארנה הכירה את בעלה ישראל רובין והם נישאו שם ב-1948 וכאן גם נולד בנם יחידם צבי (כותב שורות אלו).

בגאלאץ ישראל וארנה קשרו יחסי ידידות חמים עם שני זוגות מקומיים, בני האמונה הנוצרית: פלוריקה וניקו (ניקולאי) בומברו ובנם יחידם דאנוץ; וג'אורג'טה וניקו (ניקולאי) תאודור ובתם היחידה רודיקה. עם דאנוץ ורודיקה אני (צבי) שומר על קשר עד היום הזה.

בגאלאץ ארנה הכירה את ברטה פלקנפליק (שטרן) והמעניין בהכרות זו שגם ברטה בת צ'רנוביץ אך שם הן לא הכירו.

בגאלאץ ארנה הכירה חברה קרובה נוספת בשם פפי שטרומינגר שמוצאה היה כנראה גם מצ'רנוביץ.

ארנה, ברטה ופפי עלו מאוחר יותר לישראל ושם נמשכה החברות ביניהן.

גאלאץ היא הצומת המכוננת של משפחתנו שכן יוסף רובין, האבא של ישראל והסבא שלי, הגיע לגאלאץ מספרד דרך בולגריה (כנראה ששהה זמן מסוים ברוסצ'וק). מקור השם "רובין" זה למעשה השם היהודי ספרדי "ראובן". כך גם אמי, ארנה בנדיט, הגיעה לגאלאץ מצ'רנוביץ ואני נולדתי בגאלאץ ב-1954.

כאן המקום לציין שחברי הילדות שלי לא היו יהודים. אני זוכר רק תקרית אנטישמית אחת כשילד כינה אותי בבית הספר ז'ידן (יהודון) ואני נעלבתי למרות שלא הבנתי את משמעות הביטוי.

אבל בדרך כלל היחסים היו טובים. זכורני ילד אחד בן 14 בשם טוניקה, מבוגר ממני במספר שנים, שמאוד חיבב אותי, הגן עלי מדי פעם, נהג להרכיב אותי על אופניו בשכונה וגם הורי חיבבו אותו. בנוסף הסתובב אצלנו בשכונה ילד צועני צנום ושחום שהתגורר לפרקים עם משפחתו ברחוב שלנו בעגלה רתומה לסוס. הילד הצועני היה זריז כמו שד ותמיד ראשון בכל תעלול, פילוח פירות מהעצים של השכנים, משחקי כדור וטיפוס על עצים. בחורף עם תחילת השלג שהיה רך והגיעה לגובה של לפחות מטר היינו מטפסים על גגות הבתים שהיו בגובה של שתי קומות לפחות והיינו קופצים לשלג. אמי, ארנה, בזיכרונותיה תיארה בסיפור קצר דינמיקה בין הילדים בשכונה.

ב-1962, בהיותי בן שמונה, עלתה המשפחה לארץ, דרך אוסטריה ואיטליה, וכך הגענו לדימונה.

באוגוסט 2010 בניי אודי ורון ואנכי ערכנו מסע שורשים לגאלאץ ובין היתר מצאנו ושיפצנו את הקבר של עמליה רובין, סבתי ואמו של ישראל (אבי), שנפטרה ב-1942 ונקברה בבית העלמין היהודי בגאלאץ. כמו כן גם נפגשתי עם דאנוץ בומבר (בומברו) חבר ילדותי.

מעט על גאלאץ ויהודיה:

מאחר שחיי העיר גאלאץ שברומניה נסובים סביב הדנובה ונמל הים שלה, שהוא הגדול ביותר על הדנובה, הרי יהיה זה רק ראוי להתחיל עם גלי הדנובה (ברומנית: Valurile Dunării) שהוא ואלס שחובר על ידי המלחין הרומני יוסיף איוונוביץ' ב-1880 ושזכה לפופולאריות רבה ברחבי העולם. לעיתים גלי הדנובה יוצר בלבול עם הדנובה הכחולה של יוהאן שטראוס.

העיר גאלאץ, שבמזרח רומניה, היא עיר הנמל הגדולה והחשובה ביותר על הדנובה והעיר השביעית בגודלה ברומניה, עם 354,000 תושבים.

העיר היא מרכז תעשייתי חשוב. התעשייה המטלורגית של גאלאץ מפיקה 56% מתפוקת הפלדה ו-90% מתפוקת הפח של רומניה. יותר ממחצית התוצרת מיוצאת. המספנות של גאלאץ מייצרות כלי שיט לתעבורה הימית שעל הדנובה וגם לשיט הימי.

גאלאץ היא מרכז מסחרי גדול המקושר, באמצעות השיט על הדנובה, עם ארצות רבות בעולם. בעיר ארבעה נמלים, אחד שנועד לנוסעים ושלושה לסחורות.

בגאלאץ ישנן שתי אוניברסיטאות וכמה מכוני מחקר ימיים.

העיר גאלאץ והנמל שעל הדנובה בתמונה שצילמתי בביקור בעיר ב- 2010 (ראה למטה).

רבות מחוויות הילדות של כותב ערך זה התרחשו סביב מקווי המים של גאלאץ – נהר הדנובה ואגם הבראטש שהיה מצידה השני של העיר. בהיותי ילד חצינו, כל המשפחה, לא פעם את הנהר הרחב לצידו השני משום ששם היה חוף הרחצה. החצייה נעשתה בסירות קטנות מטולטלות על ידי הגלים, ואוי כמה שאני פחדתי. חוויה נוספת הזכורה לי - היינו שותים מים ישר מהדנובה, מה שברור שאי אפשר לעשות היום. במקרה נוסף, אנחנו הילדים (הייתי בן שבע) נעלמנו משום שהלכנו לשחק למספר שעות באזור בוצי ומסוכן של הבראטש. כולם חיפשו אחרינו (ניידים לא היו אז) וכשחזרנו...אתם כבר מבינים לבד...

בגאלאץ נמצאו קברים יהודים מתוארכים כבר לשנים 1590, 1595. ידוע על יהודים בגאלאץ כבר משנת 1740. בפרעות שנעשו ביהודים בשנת 1796 התדלדלה האוכלוסייה היהודית, אך מאוחר יותר התאוששה ובסוף המאה ה-19, בשנת 1894, הגיע מספר היהודים ל-15,000.

בניית בתי הכנסת התחילה מאוחר יחסית והראשון מוזכר רק ב-1730 וכעבור 50 שנה, ב-1780, מוזכר "בית הכנסת הגדול" ברחוב "גשר האבן", ששופץ ב-1813. בית הכנסת הגדול הכיל אלפי מקומות ישיבה והיו בו שתי קומות של עזרת נשים - בתקופת השואה רוכזו כל יהודי גאלאץ בגטו מאולתר מסביב לבית הכנסת הגדול. ב-1941 היו כבר 20 בתי כנסת בעיר, בעיקר על פי ההתפלגות המקצועית של המתפללים - במקביל לבית הכנסת הגדול היו בתי כנסת של החייטים, הברזלנים, הסבלים, העגלונים ובעלי המלאכה ועוד.

ב-1859 נוסד בית הספר היסודי היהודי הראשון בגאלאץ ובהמשך הקהילה יסדה מוסדות חינוך רבים אחרים. ב-1846 הקהילה היהודית של גאלאץ הקימה את בית החולים היהודי, "בית החולים הישראלי" (Spitalul Israelit).

ב-18 באוגוסט 1882 התקיים בגאלאץ אירוע היסטורי מרשים בתולדות עם ישראל: מנמל גאלאץ יצאה האוניה "טטיס" ועליה כ-300 חלוצים מרומניה שנמנו על מספר אגודות ליישוב ארץ ישראל - הם מייסדי ראש פינה וזכרון יעקב שהיו ראשוני העלייה הראשונה ותקומת העם היהודי במולדתו.

בעיר גאלאץ הופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני שיצא ברומניה, "אהבת ציון" (Dragostea de Sion).

לפני מלחמת העולם השנייה קרוב לשליש מאוכלוסיית גאלאץ הייתה מורכבת מיהודים.

בשנת 1932 היו בעיר התפרצויות אנטישמיות אלימות, כולל הכאות והרס בתי עסק, לרגל קיומו בעיר של קונגרס "הליגה להגנה לאומית נוצרית" (ארגון אנטישמי).

ב-30 ביוני 1940 חיילים רומנים ערכו טבח ביהודים שהיו במעבר בגאלאץ בדרך לגירוש לטרנסניסטריה והרגו כ-400. התירוץ לטבח גאלאץ היה שהיהודים לא נשמעו להוראות החיילים.

בקיץ 1941 הפכו בתי הספר היהודים למחנות ריכוז עד נובמבר של אותה שנה.

יהודי גאלאץ, של לפני השואה, היו מאורגנים באגודות לפי עיסוקם: אגודת החייטים, אגודת בעלי המלאכה הישראלים, התאחדות בעלי החנויות, התאחדות פקידי הנמל, התאחדות הצבעים והסיידים ועוד. יהודי גאלאץ ייסדו אגודות צדקה שונות והפיקו כתבי עת כלליים, מקצועיים וציוניים רבים.

יהודי גאלאץ היו בחלקם רפורמים שהתפללו בבית הכנסת הכוראלי של גאלאץ, בחלקם אורתודוקסים שמרנים וביניהם חסידים. הקהל החילוני הגיע לבתי הכנסת רק בחגים העיקריים או בכלל לא. בין הרבנים הבולטים שכיהנו בגאלאץ היה הרב יעקב מרגוליס* שכיהן בגאלאץ 66 שנה והיה בנו של הרב אברהם מרגוליס, שגם הוא כיהן בגאלאץ.

יהודי גאלאץ עלו ברובם לישראל וכיום נשארה במקום קהילה יהודית המונה כמאתיים וחמישים נפשות.

אישים בולטים שנולדו או גרו בגאלאץ:

  • אבא ברדיצ'ב - מצנחני היישוב מעבר לקווי אירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה.
  • ראובן רוּבִּין - מגדולי הציירים הישראליים; חתן פרס ישראל לשנת 1973.
  • יולי עופר - איש עסקים ישראלי אשר התמחה ועסק בתחומי נדל"ן, מסחר, הובלה ימית, מלונאות, פיננסים, ותעשייה.
  • סמי עופר - איש עסקים ואיל ספנות, נדבן, חובב אמנות ומעשירי ישראל.
  • דוד עופר – ניצב במשטרת ישראל.
  • לוסיאן-זאב הרשקוביץ - היסטוריון וספרן ישראלי, מרצה באוניברסיטת בוקרשט ובאוניברסיטת פול ואלרי במונפלייה, צרפת בנושאי היסטוריה יהודית.
  • פרץ פסקל - ממייסדי אגודת חיבת ציון בעירו, בקאו, וייצג אותה בכנס הארצי של אגודות "חיבת ציון" שהתקיים בפוקשאן בדצמבר 1881.

* יעקב מרגוליס היה רבם של יהודי גאלאץ בין השנים 1896-1962. הוא היה מודרני, הושפע מהרפורמה ביהדות ונשא את דרשותיו ברומנית. הוא נהג להתהלך ברחוב ולברך ילדים יהודים שפגש. ראה: השפה הגרמנית.

טיול שורשים לגאלאץ, רומניה, ב-2010: חלק א'
טיול שורשים לגאלאץ, רומניה, ב-2010: חלק ב'

סיפורים קצרים מגאלאץ

גריזטה השפה הגרמנית קוציקה בחשמלית הטיול שכנים הינשוף מחלת החזרת

בדיחה מגאלאץ

סיפור אמיתי שקרה לי:
כשהתגייסתי לצה"ל, מיד אחרי הטירונות, הוצבתי בגדוד קשר מסוים. איך שהגעתי לחצר הגדוד נשמעה ברמקול ההודעה המפתיעה: "אם יש מישהו מגאלאץ שיתייצב מיד במחסן הגדוד". כמובן שהתייצבתי נסער וללא דיחוי אצל המחסנאי שלא הבין מה אני רוצה ממנו. וכששאל אם אני בטוח שאני מגאלאץ אז אמרתי לו שאני נולדתי בגאלאץ שברומניה. הוא פרץ בצחוק רועם שכן הוא התכוון לגל"צ (גלי צהל) שהגדוד היה אמון על תפעולו. הבדיחה היתה מאוד מוצלחת שכן גם הוא היה רומני ושמע על העיר גאלאץ שברומניה. למרות שלגדוד היו מספר תחומי פעילות אותי הציבו...בטח ניחשתם...בגל"צ.


מקור: ויקיפדיה


עורך ומתרגם מרומנית: צבי רובין
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com