ישראל רובין בתנוחה אופיינית של קריאת עיתון - ציור של ארנה רובין (אשתו) בעפרון משנת 1975. הציור הוצג בדף זה לראשונה לרגל יום הולדתו ה-100 של ישראל (ישראל נולד ב-10 לנובמבר 1914).

ארנה (אלה) וישראל רובין התחתנו ב-5.8.1948 והיו נשואים במשך כ-46 שנה עד לפטירתו של ישראל ב-1994.

הפרש של 12 שנים שהיה ביניהם לא הפריע לחיי הנישואין שכן היתה ביניהם חלוקת תפקידים ברורה – ישראל עבד בכיתן דימונה וארנה כלכלה את הבית מלבד עבודתה כתופרת בביתה.

ישראל העריץ את ארנה ותמיד ציין בסיפוק את העובדה שהיא המוכשרת מבין השניים והיא מצידה מאוד כיבדה אותו.

ארנה התעניינה בדברים רבים: ציור, כתיבה, צילום וידע עולם, לעומת זאת ישראל חוץ מפתירת תשבצים אסף בולי ישראל (ראה תמונות למטה) והיה מנוי על השרות הבולאי במשך עשרות שנים.

ישראל היה ה"מוזיקאי" שמבין השניים שכן הוא למד בילדותו מוסיקה קלאסית באופן מסודר ובין היתר למד כשש שנים לנגן על כינור בגאלאץ שברומניה. ישראל אהב באופן מיוחד אופרות וחזנות שהם ג'נר מוסיקלי קרוב. צבי, בנו יחידו וכותב שורות אלו, זוכר מילדותו שאסור היה להפריע לאבא ישראל כאשר האזין לאופרה או לחזנות (דבר שהיה נכון גם לגבי חדשות ברומנית בקול ישראל). ישראל אהב מוסיקה מעמקי נשמתו והיה שוקע בדריכות אל בין הצלילים עם פנים זוהרות.

ארנה וישראל היו "צוות לעניין", השלימו אחד את השני והצליחו בגידול בנם יחידם צבי.

בתור אבא הוא היה ראוי לציון. ישראל עבד בעבודת משמרות קשה ושוחקת במפעל הטקסטיל כיתן דימונה ולמרות שלא התראינו הרבה תמיד ידעתי והרגשתי שאני נמצא בראש מעיניו.

כינויו של ישראל היה ג'יקה, שם רומני טיפוסי, אך שמו הרשמי ברומניה היה ישראל (כפי שניתן לראות במסמכים למטה) כמו שמו העברי, עובדה שהביכה אותו מדי פעם. מדוע הוריו לא העניקו לו שם מקומי כנהוג, אין לי מושג ואני מצטער שלא ביררתי עובדה זו כשעוד ניתן היה. על כל פנים לי (בנו) היה שם רומני למהדרין ברומניה, יוליאן, בנוסף לשמות העבריים שלי - צבי, יוסף.

בתמונה נראים יוסף ועמליה רובין – הוריו של ישראל. עמליה נפטרה בגאלאץ, רומניה, ב-1942 ואילו יוסף נעלם בשואה בנסיבות לא ברורות שכן לא חזר ב-1941 מנסיעת עסקים לצ'רנוביץ שכן היה ברשותו עסק למכירה וניקוי כובעי צילינדר וכובעי ערב לנשים. מסע השורשים לגאלאץ	ישראל רובין מונף על ידי אמו
ישראל ואחותו היחידה ריטה	ישראל רובין במדי הצבא הרומני של לפני מלחמת העולם השניה לפי דבריו הוא שרת בחיל הפרשים וטיפל בסוסים ותמיד אהב לספר שנהג לפנק סוסים בקוביות סוכר. לאחר בירור עם המוזיאון הצבאי הלאומי הרומני שבבוקרשט ("Muzeul Militar Naţional "Regele Ferdinand I) מתברר שישראל היה טוראי בגדוד הפרשים ה-8 של הצבא הרומני מאחר שעל כובע המצחייה רשום R8C ראשי תיבות של Regimentul 8 Calarasi שמשמעותו גדוד הפרשים ה-8. הגדוד היה ממוקם בגאלאץ, עיר הולדתו של ישראל.
ישראל ואחותו היחידה ריטה	ישראל עם אחותו ריטה ואמו אמילי (עמליה) גילוי קברה של אמילי בגאלאץ

עדות של ישראל רובין על הקורות אותו בשואה – כנראה לצורך מתן פיצויים תרגום מרומנית:

נולדתי ב-10 לנובמבר 1914 בגאלאץ שברומניה. ב-28.1.1962 עליתי לישראל. עבדתי בעבודות כפייה מ-15 לאוגוסט 1941 עד 23 לאוגוסט 1944. עבדתי בעבודות כפייה שונות בבסרביה*. לדוגמה: סלילת כבישים ונשיאת אבן לבניה, וכו.

רובין ישראל

*אז רומניה, היום החבל רובו ברפובליקת מולדובה ומיעוטו באוקראינה.

ארנה וישראל רובין ביום כלולותיהם (5.8.1948)

הכתובה בעברית ורומנית

ישראל רובין עם בנו יחידו צבי (יוליאן, יוליקה) בן השלוש שנולד בגאלאץ, רומניה ב-1954.

תעודת המקצוע (מייסטר) של ישראל רובין שהונפקה על ידי שלטונות רומניה ב-1945. ישראל היה במקצועו כובען (palarier), מקצוע משפחתי שעבר מן העולם שעיקרו ניקוי ועיצוב מחדש של כובעי צילינדר. למשפחה היו שתי חנויות שמכרו וניקו כובעי ערב לגברים ונשים.

תעודת המסע של ישראל, שהונפקה על ידי ממשלת רומניה, לצורך העלייה לישראל ב-1962. כאן המקום לציין ש"ישראל" היה שמו הפרטי הרשמי של ישראל רובין ברומניה (כפי שניתן לראות בתעודה) - מה שהביך אותו לא מעט ברומניה הקומוניסטית.

ישראל היה אוסף בולים נלהב. הוא מעולם לא היה פילטליסט גדול אבל תמיד נהנה לשבת במרפסת ולסדר ולטפל בתמונות הזעירות ולחכות בקוצר רוח להופעת הבולים הבאה. ישראל היה מנוי על השירות הבולאי מ-1963 ועד יום מותו ב-1994. בתמונה נראים משמאל אלבומי בולים ואילו בצד ימין אלבומים למעטפות יום ראשון. אוסף בולי ישראל של ישראל כולל את כל בולי ישראל מלבד מספר קטן של בולי "דואר עברי" היקרים מאוד (אולי יום אחד אני אשלים את האוסף). מלבד זאת האוסף המשפחתי שלנו כולל גם כמות גדולה של בולי עולם בנושאים שונים.

אלה הבולים שהבאתי איתי מרומניה בגיל שמונה, כשעלינו לארץ ב-1962, במעטפה שהחזקתי כל המסע בכיסי. איסוף בולים היה חביב על ילדים גם ברומניה וגם בישראל של אותם הימים. תחביב זה שלי הוא שהדביק את אבי ישראל ואת אוסף הבולים שלו ניתן לראות בתמונה שמימין. למעשה המנוי לשירות הבולאי היה על שמי וביוזמתי ומאחר שעזבתי בגיל תיכון לפנימייה הרי האוסף עבר לרשותו. בני אודי (נכדו של ישראל) התחיל אוסף בולים משלו בגיל 12, אוסף זה רדום כרגע ומתמקד בנושא חקר החלל.

מודעת האבל של ישראל רובין
ישראל רובין נולד ב-10.11.1914 בגאלאץ, רומניה; נפטר ב-9.2.1994 (יום ראשון 6:30) בבית חולים סורוקה בבאר-שבע, ישראל.

המצבה של ישראל רובין בבית העלמין שבדימונה. המצבה ממוקמת בגוש ו', חלקה 2, שורה 4, קבר 11. ניתן להגיע למצבה בקלות שכן החלקה נמצאת מיד בצד ימין בכניסה הישנה של בית העלמין.

על כיתוב המצבה למטה כתוב ברומנית "NU TE VOM UITA" – לא נשכח אותך. ואכן המילים צמודות למציאות שכן ישראל היה בן זוג, אבא וסבא ראוי להערכה בהיותו איש משפחה למופת שכל עולמו סובב סביב משפחתו הקטנה.