Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
ארץ הצבי הוקרה הקדמה שני דורות יומני קוציקה קישורים

זוטות מהחוף המזרחי – אביב 2016
מאת צבי יוליאן רובין
(הפניות לטיולים בחו"ל וחוויות נוספות ניתן למצוא בתחתית העמוד)

אוטובוס תיירים דו קומתי חולף על פני חנות דיסני בניו יורק ב- Times Square

קורא יקר,

מטרת הנסיעה המוצהרת שלנו, הפעם, הייתה טקס הענקת תארים לבננו אודי באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. ניצלנו הזדמנות זו והשלמנו מספר ביקורים, בחוף המזרחי, שהחסרנו בקיץ הקודם. בבוסטון ביקרנו במוזיאון מסיבת התה, בפילדלפיה חזו עינינו בפעמון החירות, ובניו יורק טיילנו להנאתנו בכיכר טיימס הידועה. על כל המקומות האלו ודומיהם נכתבו תילי תילים של מילים ואלפי עמודי אינטרנט כך שדף נוסף לא יעלה ולא יוריד.

נדמה לי שאת הקוראים יעניינו יותר האתרים שלא נמצאים בראש רשימות אתרי התיירות המוכרים אלא יותר אתרים פחות מתוקשרים שפגשנו באקראי, מקומות הקשורים אלינו אישית או סתם דברים שעוררו את סקרנותנו באמצע הדרך - בקיצור זוטות.

מקומות ואנשים
אגדה אינדיאנית
הגדול מכולם
גם ג'ורג' וושינגטון היה פה
ואלס וינאי
המרוץ אחר הגלימה
סיפור אהבה
הפרח בגני
קוץ במקום שבו נהוג לשבת
ד"ש מעולם המתים
הפר הרובץ

אגדה אינדיאנית


הפר הרובץ

אני וחבר ילדות

במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בניו יורק נמצא פסלו של הפר הרובץ, שלא מוכר לרובינו אבל הופיע מדי פעם בספרי האינדיאנים שקראתי בילדותי, לפני הרבה שנים – דמות שהשאירה בי את רישומה העז. מיהו האיש בעל השם האקזוטי ה"פר הרובץ"?

הפר הרובץ (1890-1831, Sitting Bull) היה צ'יף אינדיאני מדקוטה, שבארצות הברית, שאיחד את שבטי ה-Sioux במאבק ההישרדות נגד ממשלת ארצות הברית.

ב-1868 ה-Sioux הסכימו לחתום על הסכם שלום עם ממשלת ארצות הברית ובתמורה קיבלו שמורה, מה שהיום זה דרום מערב דקוטה הדרומית. כאשר זהב התגלה באזורי השמורה ב-1870, המוני מחפשי זהב והרפתקנים זרמו לשמורה, והאינדיאנים שגילו התנגדות לפולשים נתפסו כעוינים בעיניי ממשלת ארצות הברית.

משלחת עונשין צבאית נשלחה על ידי ממשלת ארצות הברית להעניש את "אדומי העור" וכתגובה הפר הרובץ הזעיק את לוחמי ה-Sioux לעמק הנהר Little Bighorn שבמונטנה המזרחית.

בקרב שהתפתח, לוחמי ה-Sioux השמידו את גדוד הפרשים ה-7 של צבא ארצות הברית, ברשותו של קולונל ג'ורג' קאסטר כאשר קאסטר עצמו נהרג בקרב.


הגדול מכולם


תומאס אלווה אדיסון

גם אני הייתי פה

פספוס מהטיול הקודם שהפעם בא על תיקונו. זה השלט שמציין את מיקומה של תחנת הכוח הראשונה בניו יורק שאדיסון בנה כבר ב-1882. נבנו מספר תחנות כוח בארצות הברית עוד לפני אדיסון כמו התחנה של ג'קוב שואלקופף על מפלי הניאגרה ב-1881 אבל יש לסייג ולומר שתחנתו של אדיסון (הפיקה מתח ישר) היתה ללא ספק תחנת הכוח המרכזית, מרובת הצרכנים, הראשונה בארצות הברית.

השלט נמצא בקרן הרחובות Pearl Street ו-Fulton street שבדרום מנהטן, לא רחוק מ-Wall Street.


גם ג'ורג' וושינגטון היה פה


Fraunces Tavern

לא הרחק מהשלט שמציין את מיקומה של תחנת הכוח של אדיסון גילינו במקרה את Fraunces Tavern (54 Pearl Street). המקום הוא, כרגע, מוזיאון ומסעדה אך היה לו תפקיד חשוב בתקופת המהפכה האמריקאית בשמשו כמפקדה של ג'ורג' וושינגטון – מקום שבו נוהלו שיחות שלום עם הבריטים והמקום אף אכסן משרדים ממשלתיים של ראשית הרפובליקה האמריקאית הצעירה. המבנה נחשב לעתיק ביותר שעדיין שרד במנהטן.

באתר נבנה בית לראשונה ב-1671 אך הבית הנוכחי נבנה ב-1719.

ב-1762 הבניין נמכר ל-Samuel Fraunces שהפך את המקום לטברנה מצליחה ועל שמו היא נקראת.

ב-1783, וושינגטון, בטרם היותו נשיא, החליט להתפטר מראשות הצבא הקונטיננטלי (הפיקוד הצבאי המאוחד של שלוש עשרה המושבות האמריקניות שלחמו בבריטניה במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית) לאחר שש שנות לחימה קשות והחליט לחזור לאזרחות.

החדר שבו נפרד וושינגטון מקציניו

המרוץ אחר הגלימה


נעים להיזכר

Harvard Law Review

בבוסטון קפצנו לקיימברידג' הסמוכה וביקרנו כמתבקש באוניברסיטת הרווארד המפורסמת. בדרכנו לפקולטה למשפטים נתקלנו בשלט "Harvard Law Review" שהזכיר לי נשכחות.

מדובר בכתב עת משפטי שמוצא לאור על ידי סטודנטים למשפטים בהרווארד ונחשב לאחד מכתבי העת למשפטים המובילים בארצות הברית.

נזכרתי בסדרת טלביזיה משנות ה-80 בשם "המרוץ אחר הגלימה" (The Paper Chase). הסדרה עוסקת בג'יימס הארט, סטודנט שנה ראשונה למשפטים באוניברסיטת הרווארד, שמגיע מפריפריה כפרית הישר אל תוך הקלחת התחרותית בהרווארד. הסדרה מתמקדת ביחסיו של הארט עם המרצה המבריק והתובעני שלו למשפטים, פרופסור צ'ארלס קינגספילד (מגולם על ידי ג'ון האוסמן שזכה בפרס אוסקר על משחקו בסרט בעל אותו השם מ-1973) ועם בתו של קינגספילד.

הארט מצטרף למערכת של כתב העת היוקרתי, כבוד ששמור רק לסטודנטים מצטיינים, כשבין כותלי המערכת מתנהלות מערכות יחסים מסקרנות בין הסטודנטים.

"המרוץ אחר הגלימה" משתבץ היטב בטיולנו בחוף המזרחי שכן השתתפנו בטקס הענקת התארים של בננו אודי באוניברסיטת קולומביה, ולו היה את "המרוץ אחר הגלימה" הפרטי שלו.

אודי רובין בטקס הסיום באוניברסיטת קולומביה

סיפור אהבה


אדום ולבן

נובה באמצע הדרך

בעוברנו בקייפ קוד (חצי אי במדינת מסצ'וסטס) בדרכנו לצפות בלווייתנים, בני אודי האיר את עיניי והצביע לעבר שברולט נובה יפיפייה אדומה מאחר שגם לי הייתה פעם כזאת. ב-1978 רכשתי שברולט נובה 70 (לשעבר שבי 2) בצבע שנהב (ראה למטה) אלגנטית ומשומשת במצב טוב; מנוע 3.8 ליטר של עוצמה, 6 צילינדרים בטור, צריכה של 1/10 בנסיעה בין עירונית, שהיתה סבירה ביחס לתקופה.

השוני בצבע היה חסר חשיבות מאחר שנובה זה נובה ואהבה ראשונה תמיד תישאר אהבה ראשונה לנצח, ולמראה השבי האדומה רגשותיי שוב געשו כמו ביום הראשון, ובכלל – האהבה היא עיוורת.

השבי הייתה המכונית הראשונה שלי וכראוי לאהבה ראשונה הייתי מאוהב מעל הראש. לכבודה למדתי, מכונאות וחשמלאות רכב, מספרים שקניתי, וכן הזמנתי ספר מקצועי המיועד ספציפית לשברולט שלי – הישר מארצו של הדוד סם.

אהבתי את הרדיו המקורי מתוצרת חברת GM האמריקאית, ואת האנטנה האלגנטית שהייתה יצוקה בתוך שולי החלון הקדמי.

תא המנוע היה נוח לטיפול בגלל שהיה מאוד מרווח מאחר שהוא נועד לאכסן מנוע V8 שהוא יותר גדול מהמנוע של הנובה שלי (L6). את רוב התיקונים והטיפולים ביצעתי בעצמי והתקנתי במו ידי שעונים שהיו חסרים – שעון לחץ שמן (שכן היתה רק נורת אזעקה), מד ואקום שמאפשר מעקב אחר מצב המנוע ואפילו מפסק מתנע חיצוני בתא המנוע. כל רגע פנוי ביליתי בזחילה מתחת לשאסי או שראשי היה ספון מתחת למכסה המנוע. את הידע המעשי, מלבד מהספרים, רכשתי משכן, פריק של רכבים אמריקאים. בנוסף, עשיתי לי מנהג קבוע ולקחתי יום חופש מהעבודה כשהרכב היה במוסך. נצמדתי למכונאי במידה וזה לא הפריע לו, וגם אם הפריע. היה אפילו מכונאי שעודד את הלימוד העצמי מאחר שקיווה שכך יתנקם בבעל הבית שלו (שבמקום שאבוא למוסך, אני אטפל ברכב בעצמי).

קוריוז קטן: את הנובה שלי קניתי עם חלון נהג זמני מפרספקס (חומר פלסטי שקוף) מאחר שהחלון נשבר והיה קשה להשיג כזה בארץ. כיאה לגבר מאוהב החלטתי לא לוותר והלכתי לזגג רכב וביקשתי להזמין שמשה מקורית. נאמר לי שזה יעלה לי הון מאחר שיצטרכו להזמין שמשה כזאת מארצות הברית וייקח הרבה זמן ולא בטוח שימצאו. לא ויתרתי. לפתע האיש אמר "חכה רגע" בליווי חיוך מסתורי, כנזכר במשהו חשוב, וחזר כעבור מספר דקות מהמחסן עם הזכוכית המקורית בידו, כמעשה קסמים – מה שהטיס את אושרי לשמים. ההסבר היה פשוט, אחד מבעלי הרכב הקודמים שהתקין את חלון הפרספקס כפתרון זמני, מאחר שהחלון המקורי נשבר, הזמין את השמשה המקורית אך לא הופיע, משום מה, להתקנה והיא חיכתה לי בסבלנות מספר שנים במחסן. עד היום אני מהרהר במקריות שבדבר שכן יכולתי ללכת לזגג אחר בעיר אחרת. כנראה שלאהבה יש כוחות וכללים משלה.

לצערי, הייתה לי תאונה עם הנובה האהובה שלי והחלון הקדמי נשבר, ומאחר שהחלון עלה יותר מהמכונית עצמה היא הוכרזה כ"טוטאל לוס".

הפרידה היתה קשה מנשוא.

מקנן בי החלום שיום אחד אני אקנה נובה 70 ישנה ואשפץ אותה, קרוב למקור, ושנינו נחדש את ימינו כמקדם.

שברולט נובה 70 – המכונית הראשונה שלי

הפרח בגני


הגן הבוטני של ברוקלין

כשושנה בין החוחים

הגן הבוטני של ברוקלין למרות היותו אחד המצוינים בארצות הברית אינו מופיע בראש רשימות האתרים המומלצים לתיירים בניו יורק וחבל.

הגן רחב ידיים ומטופח עם אין סוף גווני צבע וריחות. בין היתר הוא כולל בוסתן של כ-200 עצי דובדבן, 42 זנים; גן וורדים שבו מוצגים כ-5000 שיחי וורדים, 1200 זנים; גן יפני הכולל מקדש שינטו קטן, אגם, מפל ואי קטן והכל מבריק, מצוחצח, מוקפד, וצבעוני כראוי לתרבות היפאנית. הגן השייקספירי מציג 80 זני צמחים ופרחים המוזכרים ביצירותיו של ויליאם שייקספיר. ליד הגן השייקספירי נמצא גן ריחות המיועד לעיוורים ונגיש לנכים. הגן כולל שילוט, בכתב ברייל, המציג מידע אודות הצמחים, והמבקרים יכולים להריח את הריחות ולגעת בצמחים. כמו כן, המקום מאכסן גן של עצי בונסאי; גן של צמחייה טבעית לאזור, וגנים המאכלסים צמחייה טרופית ומדברית. לגן הבוטאני פרסומים רבים ומציע פעילות חינוכית לתלמידים ומבוגרים.

כותב שורות אלו על רקע טוריאי (ראה למטה) בגן היפני

טוריאי (יפנית) הוא שער מסורתי יפני הנמצא בכניסה למקדשי שינטו, לעתים גם בכניסה למקדשים בודהיסטים. לטוריאי שני עמודים ניצבים הנושאים שתי קורות אופקיות, ופעמים רבות הוא צבוע בוורמיליון (פיגמנט אדום-כתום). באופן מסורתי עשוי הטוריאי מעץ או מאבן. על טוריאי מופיע פעמים רבות לוח ועליו כיתוב. הטוריאי מסמל את החיץ שבין המקדש הקדוש לחוץ החילוני, ומאמינים תורמים טוריאי כאות תודה על הצלחתם. מקור השם אינו ידוע, ואחת הסברות היא שהשערים הוקמו כמקום מנוחה לציפורים, הנחשבות בשינטו לשליחותיהם של האלים.


קוץ במקום שבו נהוג לשבת


ארובה באמצע השדרה החמישית בניו יורק

הפתעה באמצע הדרך

מאוד הופתענו לראות באמצע השדרה החמישית ארובה וקיטור לבן מיתמר מתוכה אל על. הסקרנות הובילה אותנו לאינטרנט וזה מה שהעלנו בחכתנו:

חברת האנרגיה Con Edison מספקת קיטור, שהטמפרטורה שלו מגיע ל-177°C, ללקוחות שונים במנהטן לשימושים כמו הפעלת מכבסות וסטריליזציה של ציוד בתי חולים אבל בעיקר לחימום (מובן מאליו) וקירור בניינים (מפתיע) הודות לטכניקה המאפשרת רתימת אנרגיה תרמית להנעת תהליך קירור, מה שמאפשר חיסכון רב בחשמל בחודשי הקיץ.

הקיטור המיתמר אל על מהמערכת התת-קרקעית, ברחובות מנהטן, אינו הקיטור של המערכת עצמה כי אם מים (נקווה שזה לא משהו אחר) ממקורות אחרים הבאים במגע, עקב תקלה, עם מערכת הקיטור החמה, מה שיוצר את הקיטור הנפלט אל על. במצב כזה וגם תוך כדי תיקונים במערכת, הארובות נועדו למנוע שהקיטור יפריע לתנועה או שעוברי אורח יפגעו מהקיטור החם.

תקלות חמורות נדירות אך מדי פעם התרחשו תקלות קשות במערכת ופיצוצים גבו את חייהם של מספר אנשים.

מערכת הקיטור המרכזית של ניו יורק שמגיעה לכ-1800 בניינים, כולל האמפייר סטייט ובניין האום", ו-180 ק"מ של צנרת, מאפשרת הוזלה וטיפול יעיל יותר בזיהום אוויר מאשר שכל גורד שחקים יקים את תחנת הקיטור הפרטית שלו. התשתית, כולל הצינורות שמובילים את הקיטור, יקרה ולכן מערכת כזו כדאית רק באזורים צפופי אוכלוסין כמו מנהטן.

מערכות קיטור בסדר גודל כזה נדירות וזו של ניו יורק היא הגדולה ביותר – כמו שכל דבר אחר בניו יורק הוא הגדול ביותר.


ד"ש מעולם המתים


מוזיאון ברוקלין

פנינה נוספת ופחות ידועה בעולם התיירות של ניו יורק זהו מוזיאון ברוקלין שצמוד לגן הבוטאני. המוזיאון הוא אחד הגדולים בניו יורק ומתמקד בעיקר באומנות ומציג כ-1.5 מיליון פריטים. המוזיאון מאוד מרווח והאולמות רחבי הידיים ולא עמוסים מה שהופך את הביקור לנעים. המוזיאון נפתח ב-1897. האוספים מתמקדים במצרים העתיקה, המזרח הקדום, אומנות אמריקאית, אומנות אפריקנית, אומנות מהאיים הפסיפיים, אומנות מוסלמית, אומנות פמיניסטית ואירופאית. הספרייה והארכיון של המוזיאון כוללים כ-300,000 ספרים.

אגונגון

בתמונה "אגונגון" (Egungun), מהפולקלור של היורובה, שבט ניגרי – מהאוסף המרשים של המוזיאון. יצור מעולמות אחרים, רוח של נפטר, החוזר לעולמנו ומשליט סדר (גם לנו לא היו מזיקים כמה כאלה). למרות שברור שמדובר באדם מחופש הרי המאמינים חוששים לגעת בו שכן לדעתם זה יכול לגרום למוות. הוא עשוי להופיע ברחובות, ביום או בלילה, קופץ ומרקד בצורה מוזרה ומפחידה ומשמיע קולות רמים. הצופים שמתגודדים סביבו שומרים על מרחק ביטחון ואחת האטרקציות כשהדמות רצה במהירות לעבר הקהל שמתפזר בבהלה לכל עבר. לאחר לוויות "אגונגון" מופיע בבית הנפטר ומוסר לקרובים מסר מארץ המתים שהנפטר הגיע בשלווה ליעדו.


ואלס וינאי


גם אנחנו אכלנו פה
ציון 8.5 בסולם יוליסס

כך יעשה למסעדה שמדריך מישלן חפץ ביקרה

מזמן חשקה נפשנו לטעום ממטעמיה של מסעדה המעוטרת בכוכבי מישלן, ואכן נקרתה בדרכנו ההזדמנות וסעדנו את ליבנו בניו יורק במסעדה אוסטרית בעלת השם WALLSE, בעלת כוכב מישלן אחד. המסעדה נקראת על שם כפר הולדתו, שעל שפת הדנובה באוסטריה, של שף ובעלי המסעדה Kurt Gutenbrunner.

המסעדה נבחרה באקראי על ידי בננו אודי אך נראה היה שהוא קלע למטרה שכן אני בתור אחד שגדלתי על עוגות הקרמשניט של אימי לא יכולתי להיות יותר מרוצה שכן אם במסעדה אוסטרית לא יהיה קרמשניט אז היכן יהיה?

עם כניסתנו (ארבעה סועדים) המסעדה עשתה רושם מבטיח שכן המקום נראה מצוחצח ומפואר והשירות אדיב ומקצועי.

מאחר שלא תמיד ניתן לתרגם באופן מדויק את שמות המנות והרכבן, רשמתי תיאור מלא של המנות, בשפה האנגלית, כפי שהופיע בתפריט, בתוספת המחיר.

מנות ראשונות (ארבעה סועדים)

אטריות בצק, בשר ארנבת, אפונה, לענה, פטריות שנטרל, כרישה
Spätzle, Rabbit, Spring Peas, Tarragon, Chanterelles, Leeks ($19)

חסה, רוטב לימון, זרעי דלעת, צנוניות
Bibb Lettuce, Lemon Vinaigrette, Pumpkin Seeds, Radishes ($14)

טונה, תפוזי דם, שומר
Yellowfin Tuna, Blood Oranges, Fennel, Mitzuna ($19)

סלק, חזרת, פטריות
Rainbow beets, horseradish mousse, king oyster mushrooms ($16)


מנת טונה נהדרת

מנות עיקריות (ארבעה סועדים)

שניצל וינאי, סלט מלפפונים ותפוחי אדמה, פירות יער (שתי מנות)
Wiener Schnitzel, Potato Cucumber Salad, Lingonberries ($36)

בס ים, אספרגוס, שום
Royal Seabass, Green Asparagus, Ramps ($36)

סינטה אורגנית, שום, בצל, ארטישוק
Grass Fed Beef Strip Loin, Ramps, Cipollini Onions, Artichokes ($35)


שניצל וינאי עסיסי

מנות אחרונות (ארבעה סועדים)

סופלה, אוכמניות Salzburger Nockerl, Huckleberries ($12)

שטרודל, לפתן, גלידת שמנת
Rhubarb Strudel, Compote, Crème Fraîche Ice Cream ($12)

עוגת שקדים, תות שדה, גלידת דבש
Almond Cake, Strawberries, Honey Ice Cream ($12)

יין

יין שמור
Carl Von Schubert, Maximin Grünhäuser Herrenberg Kabinett 2013 ($70)

****

בטח שמתם לב שהקרמשניט נעדר מרשימת המנות האחרונות, אפילו בזאכרטורטה הייתי אולי מסתפק. מאוד התאכזבתי כשבתפריט לא הופיע מילת הקסם קרמשניט.

בצר לי, כתבתי לשף Kurt Gutenbrunner את האמייל הבא:

June 6 2016
Dear Kurt Gutenbrunner,

I visited, two weeks ago, your nice restaurant in NYC and nevertheless I enjoyed it very much, I was to some degree disappointed since I expected an Austrian restaurant to include in its dessert menu cremeschnitte and sachertorte.

Have a nice day,
Julian Rubin

נכון לרגע זה (סתיו 2017) עדיין לא קיבלתי תשובה. ברגע שהתשובה תגיע אעדכן אתכם.

סך הכל התענוג עלה לארבעה סועדים $345 ועם הטיפ הגענו ל-$415, לא זול.

לגבי טיב הארוחה הדעות היו חלוקות וכדי לא להלאות אני אשתף אתכם בביקורת שלי בלבד.

ובכן, הטונה הייתה מעולה, השניצל הוינאי, מבשר בקר, היה עסיסי ומופלא ואילו הקינוחים היו מעל הממוצע (לא יותר) והיין היה בסך הכל נחמד אבל מאחר שאני לא מבין ביינות, אני אמנע מלהעריך אותו. אך, כאמור, התאכזבתי קשות מזה שלא זכיתי לטעום קרמשניט וינאי שמיימי אמיתי.

לסיכום: WALLSE מומלצת לאניני הטעם וחובבי אוכל גורמה וגם לאלה שמוכנים להתפשר על הקרמשניט אבל בשום פנים ואופן לא לבעלי הטעם הקולינארי השמרני ולאלה שהפרוטה לא מצויה בכיסם או שהקולינריה לא בראש סדר העדיפויות שלהם.

לגבי הציון במדד יוליסס: הייתי מעניק למסעדה בשמחה רבה את הציון המכובד 9 (מתוך 10) אך היעדרותו של הקרמשניט יעלה בחצי נקודה לשף המכובד, כך שהציון הסופי יעמוד על 8.5 בסולם יוליסס.



טיולים לחו"ל וחוויות נוספות


האימפריה האשורית (ספטמבר 2017)
בדואים (ספטמבר 2017)
מעץ החיים האשורי לעץ החיים הקבלי (אוגוסט 2017)
תיאוריית האסטרונאוט הקדום (אוגוסט 2017)
הבעיה הפסיכופיזית (יולי 2017)
הבעיה הפסיכופיזית (יולי 2017)
קבב רומני של פעם (מאי 2017)
מגדל הסחלבים (אפריל 2017)
ויטגנשטיין למתחילים (PDF) (מרץ 2017)
Mein Kampf למתחילים (PDF) – ספטמבר 2016
Mein Kampf למתחילים (DOC) – ספטמבר 2016
זוטות מהחוף המזרחי – אביב 2016
עבודת גמר באלקטרוניקה – מכללת בזק, ירושלים, 1973 – מאי 2016
מסיבת הפרישה לגמלאות של אסתר (אתי) רובין – ינואר 2016
האדם לחופש נולד – לוחמי חופש שהרשימו אותי
ארבעה ימים בפריז – קיץ 2011
מראות מאולימפיאדת בייג'ינג – קיץ 2008
קיצור תולדות השם הפרטי שלי (יוליאן – צבי – ג'וליאן)
רשמים מהחוף המזרחי בארצות הברית – קיץ 2015
הליבוביץ שלי
כיצד למדתי אנגלית
Tribute to AS Hornby by a Former Israeli ESL Student
הספד לאמא
רשמי מסע לפולין – קיץ 2014
Uncovering My Grandfather's Grave, Czernowitz, Ukraine
Amazing Reunion with a Childhood Friend, Galati, Romania
Uncovering My Grandmother's Grave, Galati, Romania
Holocaust Voyage to Poland – Summer 2014
ארץ הצבי – פיסות מחייו של צבי רובין (ג'וליאן)


מקור: ויקיפדיה


*צבי רובין הוא בנה של ארנה רובין וכותב שורות אלו.

הסיפור של ארנה רובין באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון

יותר על ארנה רובין


הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com