הרחוב שבו גרנו לפני המלחמה - Maria Theresiengasse² - הסתעף מהרחוב הראשי של העיר Herrengasse³ אשר היו בו שלושה בתי קולנוע ובערבים וביום ראשון בבוקר הרחוב נהפך לטיילת - קטנים וגדולים יצאו לטייל ברחוב.

אנחנו גרנו ב- Maria Theresiengasse 6 - הבית השני מפינת רחוב Herrengasse⁴.

בבית היו שלושה חדרים - חדר גדול מאוד⁵ עם חלונות לרחוב, חדר נוסף גם די גדול ואילו לחדר השלישי, הקטן יותר, היה חלון לרחוב אבל גם חדר זה היה בגודל סביר. דורה, אחותי, ואני אהבנו את החדר הקטן.

בנוסף, היה לנו מטבח גדול מאוד עם תנור בנוי בפינה עם חדר מזווה צמוד למצרכים. בגרמנית המזווה נקרא speisekammer. בדירה היה חדר רחצה עם אמבטיה וחדר נוסף קטן עבור עובדת משק בית (dienstbotenzimmer).

לסיכום ניתן לומר שגרנו בבית מרווח.

בשנים 1944-45 הגיעו רוסים רבים לצ'רנוביץ והיה חוסר בדיור והשלטונות היו מחרימים חדרים מדיירים קיימים כדי לאכסן את האנשים שלהם.

יום אחד צלצלו בדלת זוג צעיר, הוא במדים של הצבא הרוסי עם דרגות רב-סרן והיא בחורה עדינה שרק מאוחר יותר נודע לנו שהייתה בהריון.

הם דיברו ביידיש עם אמא ואמרו שנודע להם שיש לנו חדר מיותר ושהם מבקשים שניתן להם את החדר כי בכל מקרה יקחו לנו את החדר ואולי יהיו אלה אנשים שאולי לא ימצאו חן בעינינו והם לפחות יהודים ונוכל להסתדר.

אמא הסכימה מיד מאחר שהיה ברור שהם צודקים בכל אשר אמרו.

הדיירים החדשים קיבלו את החדר הקטן והייתה להם גישה חופשית למטבח. הם לא הפריעו בכלום שכן הם היו אנשים עדינים ומתחשבים.

אחרי כמה חודשים הבחורה (אני כבר לא זוכרת את שמה) ילדה בת. הגורל רצה והתינוקת נולדה עם פגם באחת מרגליה. אני הלכתי עם האישה לבית החולים כדי לעזור לה כי היא הייתה חלשה אחרי הלידה. אחרי שישה שבועות התינוקת נפטרה. האישה היתה בדכאון וגם סבלה מגודש בחזה ואילו בעלה סבל מאולקוס בקיבה כי במשך הזמן שאשתו לא הייתה בבית הוא אכל מאכלים שהחריפו את מצב האולקוס.

כך נוצר המצב ששני בני הזוג שכבו חולים במיטה ואני טיפלתי בהם. היום אני מבינה שעזרתי להם רבות. פעמים רבות ביום הייתי נכנסת לחדרם ושואלת אם הם צריכים משהו והבעל היה מקבל את פני במילים אלו, "הינה אמא'לה הגיעה!"

לרב-סרן היה אח צעיר ממנו, גם כן קצין, והוא היה בא מפעם לפעם לביקור אצל אחיו. ראיתי אותו מספר פעמים, הוא היה גבוה ורזה.

הרב-סרן רצה שאני אתחתן עם אחיו והיו לו את כל הסיבות לכך שכן הייתי יפה, מועילה, וגם הוכחתי את עצמי כעקרת בית קטנה כשטיפלתי בהם כשהם היו חולים.

אבל זה לא יצא לפועל שכן אני הייתי רק בת 17 ואנחנו תכננו לעזוב לגאלאץ שברומניה.