בשביל ארנה רובין הציור היה מעבר לתחביב - דרך חיים שהתנהלה מציור לציור מלווה בהתפעמות פנימית תוך כדי ציור והתכנון של הציור הבא.

ארנה היתה אומנית במלוא מובן המילה שכן לא ענינו אותה שום השלכות של עיסוקה זה מעבר למשיכת המכחול עצמה.

ארנה החלה לצייר בילדותה ולא למדה ציור בצורה מסודרת - אולי בגלל השואה שגזלה ממנה את מיטב שנותיה ושאר מאורעות חייה כמו המעברים לרומניה ולישראל שחייבו ראשית כל הסתגלות לתנאים חדשים והתמודדות עם קשיי פרנסה.

ארנה ציירה במשך חייה למעלה ממאה ציורים מתועדים - רובם שמן על קנבס בסגנון ראליסטי.

הנושאים האהובים עליה בסדר כמותי יורד:

• פרחים – 21 ציורים
• נוף כפרי מרומניה ואוקראינה – 21
• נשים צועניות – 12 ציורים
• נוף עירוני – 7 ציורים
• פורטרטים משפחתיים – 9 ציורים
• מקווי מים – 6 ציורים
• מדינת ישראל – 4 ציורים

ניתן לראות מהרשימה שלעיל שלמרות היותה ניצולת שואה שום ציור מציוריה, אפילו לא אחד, נושאו השואה. ויתרה מזו, גם ציורים עצובים אחרים לא יצאו מתחת למכחולה. זו עדות לשמחת החיים והאופטימיות שאפפו אותה ואולי גם הרצון להדחיק את הזיכרונות הקשים מהשואה.

התמונה האחרונה לתמונה זו בנה של ארנה, צבי, קרא "הליצן האחרון של ארנה" (היא ציירה עוד כמה ליצנים) משום שזהו הציור האחרון של ארנה רובין ושצויר לבקשתו של נכדה רון רובין ב-2012 בהיותה בגיל 85. הציור צויר בצבעי מים וניכר שארנה כבר לא הייתה במיטבה. ידי הליצן חסרות – סמלי להרגשת חוסר האונים שאפפה אותה. הציור מפאר את קירות ביתו של רון. הציור המתועד האחרון של ארנה שצויר ביוזמתה צויר ב-2006 ואילו הראשון ב-1964. התמונה הראשונה רקדנית צועניה; תמונה בשמן על קנבס מאת ארנה רובין מ-1964. זוהי למעשה התמונה הראשונה המתועדת של ארנה.

מודעה לתערוכת ציורים של ארנה רובין ב-1976 במתנ"ס בדימונה. המודעה פורסמה ב"מביט", מקומון בדימונה, ב-14.4.76.