Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
הוקרה הקדמה שני דורות יומני קוציקה קישורים

אנשים קטנים גדולים
ההיסטוריה המוניטרית של מדינת ישראל בראי אוסף השטרות של משה ניגרין ז"ל מדימונה


אוסף השטרות של משה ניגרין

אוסף השטרות של משה ניגרין מדימונה

אוסף השטרות של משה ניגרין מרשים ביותר. הוא כולל למעלה מ-600 שטרות מלמעלה מ-80 מדינות. השטרות מסודרים וממוינים בקפדנות ובטעם טוב על פי יבשות ומדינות.

שטר הכסף העתיק ביותר הוא שטר מ-1898 של רוסיה הצאריסטית. בין יתר השטרות המעניינים – שטרות מתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ושטר מגרמניה של 1923 בן 20,000 מארק המעיד על האינפלציה הנוראית שהשתוללה באותה תקופה.


פונט פלשתינאי (א"י) – 1927

שטר של 1 פונט פלשתינאי (א"י)

בצד הפנים נראית כיפת הסלע ובצד האחורי מגדל דוד ומצודת דוד.

סדרת השטרות הזו הונפקה על ידי "מועצת המטבע של פלשתינה (א"י)" המנדטורית.

השם שהתנוסס על השטרות, היה "פונט פלשתינאי (א"י)" – א"י זה ראשי התיבות של ארץ ישראלי. הבריטים התפשרו על המונח בצירוף הסוגריים בגלל הלחצים שהפעילה הסוכנות היהודית מול התנגדות הערבים. השם "פונט" נגזר מה"פאונד" (pound), מטבע השטרלינג, והיה צמוד אליו בערכו.

המטבע הונפק על ידי "מועצת המטבע של פלשתינה (א"י)" (Palestine Currency Board) החל משנת 1927, בתקופת המנדט, מועצה שהייתה כפופה למשרד המושבות הבריטי. המטבע היה הליך חוקי עד אוגוסט 1948 לאחר הקמת המדינה עת הוחלף על ידי ה"לירה הארצישראלית" (לא"י).

הפונט היה מחולק ל-1000 מיל. בציבור הייתה מקובלת גם חלוקה ל-100 גרושים (חלוקה שמקורה בלירה המצרית שהיתה מחולקת ל-100 קרושים), כך ש-10 מילים נקראו "גרוש", אולם חלוקה זו לא הייתה רשמית. המטבע בן 10 מילים הונפק עם חור במרכז ולכן היה ידוע בתור "הגרוש עם החור".

השטרות שהונפקו היו בני 500 מיל (חצי פונט), פונט 1, 5, 10, 50 ו-100 פונט.

הונפקו מטבעות של מיל אחד ו-2 מילים מנחושת, מטבעות של 5, 10 ו-20 מילים מקופרניקל (סגסוגת נחושת וניקל) עם חור במרכזן ומטבעות של 50 מיל ו-100 מיל מכסף.

ה"לירה" או "לירה ארץ ישראלית" (לא"י) היה שמו העממי של הפונט המנדטורי.

השם "לירה" מקורו מלטינית: libra, שמשמעותו "מאזניים". הליברה היתה יחידת משקל רומית עתיקה ושם זה שימש כיחידת משקל השווה לפאונד (350 גרם = tower pound), והמטבע ((£) pound sterling) נקרא כך משום שערכו המקורי באנגליה, בימי הביניים, היה שווה למתכת כסף במשקל פאונד אחד.

יותר על הפונט הפלשתינאי מויקיפדיה


סדרת בנק אנגלו-פלשתינה, התש"ח – 1948

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של לירה ארץ ישראלית (לא"י) אחת

אלה השטרות הראשונים שהונפקו על ידי מדינת ישראל הריבונית – עובדה חשובה שכן שטרות ומטבעות הם לא רק אמצעי תשלום אלא גם סמל לריבונות.

השטרות הונפקו על ידי בנק אנגלו-פלשתינה שהיה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, בכל תקופת המנדט הבריטי, ואף בראשית ימי מדינת ישראל. הבנק הוקם בשנת 1902 והיה חברה בת של אוצר התיישבות היהודים שנרשמה בבריטניה. הבנק החל לפעול ביפו בשנת 1903. ההסתדרות הציונית העולמית, באמצעות אוצר התיישבות היהודים, הייתה בעלת השליטה בבנק, והיא השתמשה בו למימון פעולותיה במשק הארץ-ישראלי.

במהלך השנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, טרם הקמתו של בנק ישראל, שימש בנק אנגלו-פלשתינה כבנק המרכזי של המדינה הצעירה. בשנת 1951 הוקם בנק לאומי לישראל, שאליו הועברו כל הנכסים והפעילויות של בנק אנגלו-פלשתינה, שנחשב לחברה בריטית ולמעשה משנה זו בנק אנגלו-פלשתינה שינה שמו לבנק לאומי לישראל.

לאחר ההכרזה על קום מדינת ישראל הוקמה בבנק אנגלו-פלשתינה מחלקה האחראית להוצאת המטבע. לאחר מכן, הוטלו על הבנק תפקידים נוספים כמו ניהול מלוות המדינה. בפועל, הבנק היווה את הבנק המרכזי של המדינה עד לשנת 1954, עת הוקם בנק ישראל. במסגרת תפקידו כבנק מרכזי, דאג בנק אנגלו-פלשתינה להדפסת שטרות למדינה. מלאכת הדפסת השטרות נעשתה בניו יורק בידי American Banknote Company. על השטרות לא צוין שהם הילך חוקי, משום שהדפסת שטרות של מדינה זרה דרשה אישור ממחלקת המדינה האמריקאית.

מאחר שבעת הזמנת השטרות טרם נודעו שמה של המדינה ושם המטבע שלה, נכתבו על השטרות המילים "לירה ארץ ישראלית", ככינויו של המטבע המנדטורי. כמו כן, הגלופות הוכנו במקור עבור סין, ולא ניתן היה להוסיף עליהן שרטוטים של אתרים לאומיים, נופים או דיוקנאות של מנהיגים. גורם הזמן היה חשוב, והשטרות היו צריכים להיות מוכנים זמן קצר לאחר ההכרזה על הקמת המדינה החדשה.

שטרות אלה, בערכים של 500 מיל (חצי לירה ארץ ישראלית), לירה אחת, 5 לירות, 10 לירות ו-50 לירות, הופצו החל מ-18 באוגוסט 1948 ושימשו כהילך החוקי במדינת ישראל עד שנת 1952.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרת בנק לאומי לישראל, התשי"ב – 1952

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של לירה ישראלית (ל"י) אחת

ב-1951 בנק אנגלו-פלשתינה הסב שמו ל"בנק לאומי לישראל בע"מ", והיה צורך להנפיק סדרת שטרות חדשה. הונפקו שטרות שדמיונם הרב לאלה של סדרת אנגלו-פלשתינה והצבע שונה רק בחלקם. המטבע החדש נקרא: "לירה ישראלית" (ל"י).

הכנסת הסדרה החדשה לשימוש בוצעה ביוני 1952, במהלך הצנע, ולוותה במלווה חובה בן 10 אחוזים על המזומנים וחשבונות עובר ושב.

שמו של ה"מיל" (החלק האלף של הלירה) הוסב ל"פרוטה". סדרה זו שימשה במשך שלוש שנים עד 1955 עת הונפקה הסדרה הראשונה של בנק ישראל שהוקם ב-1954.

השטרות היו בני 500 פרוטה, לירה ישראלית 1, 5, 10, ו-50 לירות.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרה א' של הל"י - סדרת הנופים, התשט"ו – 1955

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של 50 לירות ישראליות (ל"י)

בצד הפנים נראית הדרך העולה לירושלים ואילו בצד הגב ציור מופשט.

זוהי סדרת השטרות הראשונה שהונפקה על ידי בנק ישראל שנוסד ב-1954.

לקישוט השטרות נבחרו נופים ממקומות שונים בארץ (כדוגמת נוף הנגב ונוף עמק יזרעאל), ולשם עיצובם הוזמנו גרפיקאים אמנים של בית הדפוס הגדול לשטרות בלונדון, "תומס דה לה רו". גב השטרות עוטר בציורים מופשטים. ארבעה שטרות הוכנסו בהדרגה למחזור מאוגוסט עד אוקטובר 1955. החמישי הונפק ב- 1957.

השטרות היו בני 500 פרוטה, לירה ישראלית 1, 5, 10, ו-50 לירות.

עם הקמת בנק ישראל ב-1 בדצמבר 1954, הוטלה עליו מלאכת ניהול המערכת המוניטארית הישראלית, ונקבעה בחוק אחריותו הבלעדית להנפקת המטבע המקומי.

בראש בנק ישראל עומד נגיד, המתמנה על ידי נשיא המדינה ועל פי המלצת הממשלה לתקופה בת חמש שנים. הנגיד אחראי לניהול המדיניות הכלכלית שבאחריותו, בראש ובראשונה חתירה ליציבות מחירים במשק, באמצעות ניהול המדיניות המוניטרית (קביעת שער הריבית במשק על ידי הוועדה המוניטרית שבראשה עומד הנגיד), מדיניות שער החליפין (התערבות בשוק מטבע החוץ) וניהול יתרות המט"ח, וכן לפיקוח על הבנקים באמצעות מחלקת הפיקוח שבאחריותו (המפקח על הבנקים). הנגיד אחראי פורמלית גם לניהולו התקין של הבנק, אם כי בפועל מנוהל הבנק בידי מנכ"ל.

תפקיד חשוב נוסף של הנגיד הוא היותו, על פי חוק, היועץ הכלכלי לממשלה, ומתוקף תפקידו זה הוא משתתף בישיבות הממשלה בהן נדונים עניינים כלכליים בעלי חשיבות גבוהה.

כחלק מתפקידו, חתימת הנגיד מתנוססת על שטרות כסף המונפקים בזמן כהונתו.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרה ב' של הל"י - סדרת הדמויות, התשי"ט – 1959

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של 1/2 לירה ישראלית (ל"י)

בצד הפנים נחלאית מחזיקה סל תפוזים, וברקע שדות ובצד הגב קברי הסנהדרין בירושלים.

הציורים המופשטים של סדרה א' לא נשאו חן בעיני הציבור. משגברה הביקורת, החליט הנגיד, דוד הורוביץ, על הנפקת סדרה חדשה, והקים ועדה ציבורית שתקבע את אופיה. הוועדה בחרה בדמויות מחיי היום יום (נחלאית, דייג, מדען וכו') כנושאים ראשיים, ובממצאים ארכיאולוגיים חשובים - כנושאי משנה.

צורתם וגודלם של השטרות האלה שונים מאלה של הסדרות הקודמות. התרשימים הבסיסיים הם פרי עטם של ציירים ישראליים. סדרה זו הוכנסה למחזור בין 1959 ל- 1960, והחליפה בהדרגה את קודמתה.

שטרות אלו שמשו כהילך חוקי עד 1984.

השטרות היו בני 1/2 לירה ישראלית, 1, 5, 10, ו-50 לירות.

מסדרה זו ואילך מודפסים השטרות של ישראל באירופה בכמה בתי דפוס ממלכתיים, או בכאלה הכפופים לפיקוח ממלכתי.

עקב הפיחות בערך הלירה הישראלית, הפכו מטבעות בני פחות מ-10 פרוטות לבלתי-שימושיים, ולכן הוחלט בשנת 1960 לשנות את חלוקת הלירה מ-1000 פרוטות ל-100 אגורות. את שמה של היחידה החדשה קבעה האקדמיה ללשון העברית והוא שאול מן התנ"ך, על-פי הביטוי "אגורת כסף" המופיע בספר שמואל א' פרק ב' פסוק ל"ו.

ב-1962 החליטה הממשלה בהמלצת שר האוצר לוי אשכול לבצע פיחות משמעותי בערך הלירה הישראלית, ולקבוע אותו על 3 לירות לדולר אמריקני.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרה ג' של הל"י - סדרת האישים, התשכ"ט – 1969

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של 100 לירות ישראליות (ל"י)

בצד הפנים דיוקנו של בנימין זאב הרצל ובצד הגב סמל המדינה, ומסביב סמלי שנים עשר השבטים.

משנתעורר הצורך בעריך גבוה מ-50 ל"י, הוכנס למחזור, בפברואר 1969, שטר ראשון בן 100 ל"י, עם דיוקנו של בנימין זאב הרצל. היה זה גם השטר הראשון בסדרה חדשה, שעוצבה בידי גרפיקאים זרים, בהתבסס על חומר ומידע שסיפק להם בנק ישראל, ומאפיינה העיקרי היה דיוקנאות של אישים, שקנו להם שם עולם בתולדות עמנו.

בין יתר האישים שהופיעו על השטרות נמנו אלברט אינשטיין, חיים נחמן ביאליק וחיים וייצמן.

יתר השטרות בסדרה זו הוכנסו למחזור בהדרגה, בשנים 1970 עד 1972 והמשיכו לשמש בהליך חוקי עד 1984.

השטרות היו בני 5 לירות ישראליות, 10, 50, ו-100 לירות.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרה ד' של הל"י - סדרת השערים, התשל"ה – 1975

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר בן 5 לירות ישראליות (ל"י)

בצד הפנים דיוקנה של הנרייטה סאלד ובית החולים "הדסה" בהר הצופים בירושלים ובצד הגב שער האריות בעיר העתיקה של ירושלים. סימן לעוורים: שלושה עיגולים בצד הפנים, למטה משמאל.

כדי לייעל את ההדפסה ולאפשר שינוע אוטומטי, הוכנה סדרה חדשה של שטרות בעלי רוחב אחיד (76 מ"מ). גם על שטרות אלו הופיעו דיוקני אישים (הנרייטה סאלד, משה מונטיפיורי, חיים וייצמן, בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון), ונושא הגב היה אחיד - שערי ירושלים. חידוש נוסף היה שילוב סימנים מיוחדים, שיסייעו לעיוורים בזיהוי השטרות. בסדרה זו הונפק לראשונה שטר בן 500 ל"י. הכנסת הסדרה למחזור נמשכה מ-1975 עד 1978.

בגב השטרות הודפסו סימנים בינריים בדיו סמוי, שנועדו לבדיקה ומיון אוטומטי של השטרות.

השטרות היו בני 5 לירות ישראליות, 10, 50, 100, ו-500 לירות.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרת השקל, התש"מ – 1980

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר בן 1000 שקל

בצד הפנים דיוקנו של הרמב"ם, וברקע - קטע מ"משנה תורה" בכתב ידו ובצד הגב נוף של טבריה, עיר קבורתו של הרמב"ם, ומנורת אבן עתיקה.

זוהי הסדרה הראשונה של השקל.

במהלך שנות ה-60 עלו שוב ושוב טענות בדבר שמו הלועזי של המטבע הישראלי (מקור השם "לירה" ביחידת המשקל הרומית העתיקה ליברה). נטען כי מן הראוי שלמטבע הרשמי יהיה שם עברי, ואף הוצע השם "שקל". ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אולם לא הייתה לחוק משמעות מעשית, כיוון שנקבע בו כי שינוי השם בפועל ייעשה על-פי החלטת שר האוצר במועד שייראה לו מתאים.

בנובמבר 1977 הגיעו הממשלה ובנק ישראל למסקנה, שבשלו התנאים לביצוע החוק, ובמאי 1978 אישרו ראש הממשלה מנחם בגין ושר האוצר שמחה ארליך את הצעת הנגיד (ארנון גפני) להכין סדרה חדשה, בה שם המטבע החדש של מדינת ישראל יהיה ה"שקל", וערכו של שקל 1 נקבע ל-10 לירות.

השטרות הוכנו במתכונת של סדרה ד' (אותם הצבעים, הגודל והדיוקנים), וזאת כדי להקל על הציבור את ההסתגלות לעריכים החדשים שהתקבלו באמצעות מחיקת אפס אחד מעריכי הלירות של הסדרה הקודמת.

ההכנות התנהלו בסודיות גמורה במשך יותר משנתיים. ההכרזה על השקל כהילך חוקי חלה, על פי תקנות שעת חירום, ביום ו' 22.2.1980, והשטרות הראשונים הוכנסו למחזור ביום א', 24.2.1980.

זוהי הסדרה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. בראשיתה היא מנתה 4 עריכים (1, 5, 10, 50 שקלים), ועם התגברות האינפלציה, בתקופה שבין 1981 ל-1985 הונפקו בזה אחר זה 5 עריכים נוספים - 100 ש', 500 ש', 1000 ש', 5000 ש' ו-10000 ש'.

גם סדרה זו הכילה סימנים לעיוורים בצורות הנדסיות שונות.

הסדרה המשיכה לשמש כהליך חוקי עד 1986.

עם היווסדה של התנועה הציונית ועד הקמת המדינה שימש "שקל" או "שקל ציוני" לציון מס חבר שנתי. מי שרכש שקל, קנה את הזכות לבחור ולהיבחר לקונגרס הציוני. לפי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהייתה זכאית לשגר לקונגרס. עם הקמת המדינה בוטל השקל הציוני.

השימוש הראשון במושג שקל ידוע ממסופוטמיה בערך ב-3000 לפנה"ס ושימש כיחידת משקל אכדית של כ-11 גרם שעורה. יחידת משקל זו שימשה כשער חליפין אחיד בין מוצרים ומנע את הצורך להכיר את שער החליפין הישיר בין כל שני מוצרים. למרות ששעורה הייתה יחידת כסף ממשית הייתה בעיה לשנע סכומי כסף גדולים למרחק מכיוון שהשעורה הייתה כבדה ועלולה להירקב לאורך זמן. לכן עברו האכדים להשתמש במתכת כסף (באכדית: כספום) והוחלט באופן שרירותי שערך המתכת כסף שווה לשעורה באותה המשקל. לכן "שיקלו כספום" היה למעשה גוש מתכת של כסף במשקל 11 גרם. המושג "שקל כסף" מוזכר בתנ"ך כמה פעמים, ברובן כמידת משקל למתכת הכסף, למשל: סיפור קניית מערת המכפלה (בראשית, כ"ג, ט"ו-ט"ז), סיפור חנוכת המשכן (במדבר, ז', י"ג והלאה), מצוות מחצית השקל, מצוות פדיון הבן, מחיר הקורבנות לכפרת חטאים (ויקרא, ה', ט"ו), ובמקומות נוספים. אולם השקל מוזכר גם כמידה לשקילת מזון: "וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם" (ספר יחזקאל, ד', י'). שני שלישי השקל המקראי נקראים פים.

העובדה שמידת משקל זו מוזכרת לרוב בהקשר של מסחר, קניית קרקעות, קנסות ותרומות, הביאה לכך ששמה הפך במשך הזמן, לשמו של מטבע או מספר סוגים של מטבעות קדומים. בתקופת המרד הגדול נטבעו מטבעות מארד ומכסף, כשעליהם הכתובת "שקל ישראל". כתובת זו וכן ציורים שהופיעו על המטבעות מתקופת המרד הגדול מופיעים על מטבעות השקל המודרניים.

במשנה ובתלמוד מופיע השקל יחד עם שמות מטבעות אחרים (דינר, סלע) שהיו נהוגים באותה תקופה, למשל: "ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים" (תלמוד בבלי, בבא מציעא, פרק ו', דף ע"ו, ב). השקל המקראי ("שקל הקודש") היה שווה בערכו לסלע המופיע במשנה ובתלמוד, והשקל התלמודי היה בשווי חצי השקל המקראי/סלע, והכיל שני זוזים.

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל


סדרה א' של השקל החדש, התשמ"ה – 1985

זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל
שטר של 1 שקל חדש (₪)

בצד הפנים דיוקנו של הרמב"ם, וברקע - קטע מ"משנה תורה" בכתב ידו ובצד הגב נוף של טבריה, עיר קבורתו של הרמב"ם, ומנורת אבן עתיקה.

ב- 4.9.1985 הוכנס למחזור מטבע השקל החדש, במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 השווה ל-1000 שקלים (ישנים). מחיקת שלושת האפסים באה להקל על ביצוע עסקאות במזומנים ובאמצעות מכונות ומחשבים. השם "שקל" הושאר, כדי שלא לסטות מכוונת המחוקק בחוק השקל משנת 1969 - להיות נאמן לכינויו הקדום של המטבע הישראלי.

השקל החדש החליף את המטבע הקודם, השקל, לפי שער המרה של 1,000 שקלים = שקל חדש אחד. השקל החדש מחולק ל-100 אגורות.

סדרה א כללה עריך חדש, 50 שקלים חדשים; מאוחר יותר הונפק שטר בן 100 שקלים חדשים, וב-1986 נוסף שטר בעריך 20 שקלים חדשים, לראשונה מאז קום המדינה.

סדרה א' של השקל החדש ממשיכה את המגמה של הנצחת אישים דגולים בתולדות העם היהודי. צבעי השטרות הראשונים ועיצובם דומים לאלה של סדרת השקל. השטרות בני 20 ש"ח, 50 ש"ח, 100 ש"ח ו-200 ש"ח הופיעו בצבעים שונים מצבעי השטרות הקודמים של הסדרה, כדי להקל על הציבור בזיהוים.

הדיוקנאות שהוספו בסדרה זו הן של משה שרת, ש"י עגנון, יצחק בן צבי וזלמן שזר.

גם סדרה זו כוללת סימון לעיוורים בצורת צורות גיאומטריות בשני צידי השטר.

השקל החדש נכתב בקיצור ש"ח, ומסומן באמצעות הסימן ₪, שבא אחרי המספר. הסימון הרשמי של השקל על-פי תקן ISO 4217 הוא ILS (‏Israeli Shekel), אם כי במקרים רבים מסמנים אותו גם בראשי התיבות של שמו באנגלית - NIS (‏New Israeli Shekel).

יותר על סדרת השטרות הזו מאתר בנק ישראל

מקור: ויקיפדיה



עורך: רובין צבי
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com