Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
השפה הסודית הדוד הרמן אמא'לה הפרוטזה המגבית גריזטה צ'רנוביץ טרנסניסטריה גאלאץ דימונה

סיפורים קטנים מהשואה ומה שמסביב


הפרוטזה
מאת ארנה (אלה) רובין
תרגום מרומנית: צבי יוליאן רובין

משחקים קלפים עם חברי נעורים בחיק הטבע בצ'רנוביץ של לפני השואה: ארנה ראשונה משמאל ודורה, אחותה, חמישית משמאל.

הגעתי למצב שהייתי זקוקה לפרוטזה דנטלית. אין לי תסביכים שכן אני מכירה אנשים צעירים ממני שיש להם פרוטזות.

בינתיים אני מסתובבת בלי שיניים עליונות חוץ משלוש אשר עתידן הרפואי עדיין לא ברור. ככל שהזמן עובר אני חוששת יותר ויותר אם אני אוכל להתרגל לפרוטזה. אני רק מקווה שכמו שלמיליוני אנשים בעולם בגילאים שונים יש פרוטזה אחת או שתיים ולמדו לחיות איתן בשלום כך גם אני אתרגל.

תוך כדי המחשבות על הפרוטזה נזכרתי במשהו שקשור לזה כשהייתי בת שלוש.

בילדות גרנו כולנו בצ'רנוביץ - כל המשפחה מצד אבא ואמא. לעומת זאת פה בארץ אנחנו מפוזרים. דורה אחותי גרה בחיפה, או יותר נכון בקרית מוצקין, ואילו אני והמשפחה שלי גרים בדימונה ומסיבה זו אנחנו מתראים לעיתים רחוקות למדי אבל לפחות אנחנו שומרים על קשר טלפוני הדוק.

בצ'רנוביץ התראינו הכי הרבה עם הדודה פרידה, אחות של אמא שלי, כי אליה חשנו את הקירבה הכי גדולה.

יום אחד אמא השאירה אותי אצל דודה פרידה. שיחקתי עם איזה חפץ קטן שאני לא זוכרת מהו וגם זה לא חשוב. הדודה פרידה הייתה ישובה במיטתה, אולי לא הרגישה טוב, כשחמתה באה לביקור.

הן שוחחו ביניהן כשלפתע החמה שלפה את התותבת העליונה שלה מתוך פיה והראתה אותה לדודה פרידה. בראותי את המעשה גם אני תקעתי את שתי ידי לתוך פי בצד זה או אחר והתחלתי למשוך את שיני. אבל ברור שללא שום תוצאות.

דודה פרידה ראתה אותי והתחילה לצחוק. אני לא הבנתי מה בדיוק הצחיק את הדודה פרידה.

Rik

(ארנה רובין)

סיפורים מצ'רנוביץ

השפה הסודית הדוד הרמן אמא'לה הפרוטזה המגבית


כתב היד המקורי בשפה הרומנית.
נא להקליק על התמונה.

עורך ומתרגם מרומנית: צבי רובין
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com