|
ראשי | תוכן עניינים | סיפורים מהשואה | יומן הילדות של יוליקה | מעולמה של ארנה רובין | על ארנה רובין | האינטרנט הפרטי של ארנה |
הוקרה | הקדמה | שני דורות | יומני קוציקה | קישורים |
קוציקה, גורת טרייר מעורבת מתוקה בת כחמישה חודשים הנראית בתמונה משמאל, הסתובבה אצלנו בשכונה בדימונה, ליד ביתי, במשך שבועיים, כנראה בגלל שבחזית הבית אני תמיד מקפיד להשאיר מים לחתולים וכלבים חסרי בית. מאחר שכבר יש לנו בגינה שני כלבים (ז'וז'ו וקלי שעליהם יסופר בהמשך) לא העליתי כלל בדעתי לאמץ אותה. ![]() רצה הגורל ושירלי בתי חיפשה כלב עבור נכדתי, שחר, ואני בשמחה בישרתי לה שיש איזה כלב קטן המתאים לצרכיה. היא הסכימה בהתלהבות ובביקור הקרוב שלנו לקחנו איתנו את קוציקה לביתה החדש. לפני שהעברנו את קוציקה לביתה החדש לקחתי אותה לווטרינרית העירונית שתבדוק אם יש לה שבב אלקטרוני מזהה ויאתר את בעליה אם יש כאלו. יתכן שהגורה המשוטטת הלכה לאיבוד ומישהו מחפש אחריה בלב שבור ואולי גדלה בבית עם ילדים - כולנו יודעים מה אובדן של כלב יכול לגרום לילד. לשמחתי, שום שבב לא היה בנמצא ולמיטב ידיעתה של הוטרינרית גם אף אחד לא הודיע על אובדנה - קוציקה הייתה שלנו. בטח שמתם לב ש"קוציקה" לא שם נפוץ לכלב במקומותינו ואתם שואלים את עצמכם ובצדק - איזה מין שם זה? הסיפור הוא כזה: אימי, ארנה רובין, נפטרה השנה (מרץ 2014) ובעיזבונה נמצאו מספר מחברות שבהן כתבה בכתב ידה, ברומנית, על אירועים מחייה בתקופת השואה וגם סיפורים הלקוחים מילדותי (ראה תוכן עיניינים). באחד הסיפורים האלה מוזכר כלב קטן בשם קוציקה שהיה הגיבור הדמיוני של סיפור שאבי ישראל רובין ז"ל נהג לספר לי בהיותי בן 4 - ואם אני עדיין זוכר זה היה על כך שהוא וקוציקה ניסו לעלות לחשמלית (רכבת קלה) ולא היה מקום או משהו דומה...ואת ההמשך אני לא זוכר. בדיוק באותה התקופה, שמצאתי את קוציקה ברחוב, עסקתי בתרגום סיפוריה של אימי המנוחה לעברית וביניהם גם הסיפור על קוציקה וכך כששירלי בתי חפשה שם לכלבה אז אני מיד הצעתי לה את "קוציקה", מה שהיא ושחר נכדתי בת השלוש וחצי אמצו בהתלהבות. אבל שחר הקטנה לא כל כך הסתדרה עם קוציקה, בעלת המרץ הבלתי נדלה, ושירלי, בתי, לא הסתדרה עם כך שהיא כרסמה כל מה שניכר בדרכה בגינה ובבית וכך קיבלתי את קוציקה שלי בחזרה אחרי שבועיים בלבד ומאז היא איתנו. תמיד תהיתי מהו הסיפור שסיפר לי אבי לפני קרוב לשישים שנה בהיותי בן ארבע. זכרתי רק במעומם משהו על קוציקה בחשמלית ומכאן והלאה ריקנות מוחלטת, ומאחר שבלי סיפור אי אפשר אז החלטתי לכתוב סיפור דמיוני כיד הדמיון הטובה עלי, תוך כדי ניסיון להתאימו למטענו התרבותי וסביבתו של אבי כדי שהסיפור יראה אותנטי במידת האפשר, וככה יהיה לי סיפור מן המוכן לספר לשחר נכדתי. |
![]() |