אני ושלושת הכלבים שלי, מימין לשמאל: ז'וז'ו, קלי וקוציקה.

כולנו מבינים באופן אינטואיטיבי מהו מעשה טוב או מעשה מוסרי – טיפול בהורים קשישים, התנדבות בבית חולים, עזרה לזולת, וכו'.

כולנו נסכים שלהעביר עיוור או קשיש את הרחוב זה מעשה טוב אבל אם הדבר נעשה תמורת תשלום, נעקם את האף ולא נגדיר את המעשה כמעשה טוב מאחר שתועלת בצידו. ברור שהמניע למעשה קובע את טיבו – אותו המעשה עם מניע שונה מתפרש, בצדק, בצורה שונה.

תשלום כשלעצמו לא שולל תמיד את מוסריות המעשה. אם פלוני יכול להשתכר היטב, כמהנדס בניין, ובכל זאת מעדיף לעבוד בבית אבות בטיפול בקשישים, תמורת שכר נמוך יותר, הרי גם זה מעשה טוב למהדרין מאחר שברור שהמניע לא כלכלי.

המניע העומד מאחורי המעשה הוא הקובע את מוסריותו ולא רק המעשה עצמו. תנאי יסוד לכל מעשה מוסרי זה חוסר הרווח בעשייתו, מלבד הסיפוק מהעשייה עצמה. או במילים אחרות, מעשה טוב הוא מעשה שכולנו מבינים שהוא מוסרי אבל המניע הוא ערכי. לדוגמה, מישהו שמאמין שזה חשוב להיות אדם ישר ומאמץ לעצמו את היושר כערך, שלא תלוי בדבר. לעיתים, אדם, לא רק שלא מקבל תמורה בשל יושרו אלא גם משלם מחיר בחיי היום יום, ולמרות זאת הוא דבק בהתנהגותו. לעומת זאת "אדם ישר" רק מפני אימת החוק לא ממלא אחר צו מוסרי.

נבחן לרגע מקרה של בן המטפל במסירות בהוריו הקשישים. ברור שאם ירושה שמנה עומדת על הפרק יש לבן רווח צפוי מהטיפול בהוריו. אם המניע לטיפול, ויהיה המשובח ביותר, זה ממון הרי כל בר דעת מבין שלא במעשה טוב חוזות עינינו. אבל לא תמיד בצע כסף הוא המניע העיקרי בטיפול בהורים אמידים, מאחר שיש כאלה שהיו מטפלים בהוריהם באותה המסירות גם אם היו אביונים. קשה לפסוק בכל מצב, מהו המקרה, מאחר שהמניע חבוי עמוק במסתורי נפש האדם ולעיתים האמת נמצאת באמצע.

אבל התשלום לא תמיד בצורת ממון. אם אדם דתי מטפל בהוריו הרבה בגלל האמונה שיזכה במצווה שתגרור בעקבותיה שכר בעולם הבא – ברור שאין זה מעשה מוסרי מאחר שיש תמורה לאגרה.

נבחן מקרה של הורים חסרי כל שהבת החילונית והאוהבת מטפלת בהם במסירות נפש – האם גם במקרה זה אין שום רווח אפשרי לבת? לעיתים התועלת היא לא במישור החומרי או הדתי כי אם במישור החברתי, האישי או הרגשי, לדוגמה:

הזנחת הורים קשישים יכולה להביא בעקבותיה לביקורת סביבתית ויצירת תדמית שלילית.

הזנחת הורים יכולה לגרום במקרים מסוימים להסתבכות עם החוק. כל זה נכון גם לגבי טיפול בילדים, שהסביבה לא תסבול את הזנחתם.

לעיתים טיפול בהורים קשישים יכול לשמש כמנוף להשקטת המצפון במיוחד אם ילדים הזניחו את הוריהם תקופות ארוכות בעבר וגם לתרום להתהלכות בהרגשה טובה שהחוב הוחזר להורים.

האמור לעיל מוביל אותנו להכרה שמעשה מוסרי הוא מעשה טוב שהמניע לעשייתו הוא שכנוע פנימי בנחיצותו (ערך) ולא תוצאה של לחץ סביבתי, רצייה חברתית או תועלת.

מילדות מחנכים אותנו על ערכי כיבוד אב ואם, וברור שהטיפול בהורים קשישים נובע גם מלחץ סביבתי, בלתי נמנע, שהופעל עלינו על ידי הסביבה ומערכת החינוך במשך שנים רבות ונשאלת השאלה האם "ערך" שהוא תוצאה של לחץ סביבתי הוא עדיין ערך. האמור לעיל ממחיש שאין מעשה מוסרי מוחלט בנמצא. רק אדם שגדל לבדו ביער או התבודד מהחברה למשך מספר שנים והצליח, בעזרת תעצומות נפש, לנקות את נפשו מכל השפעה סביבתית, של הוריו, מוריו ורבותיו, ואימץ לו ערכים שכולם שלו יכול להתהדר במוסריות מוחלטת. אך אין "אדם עליון" כזה בנמצא ואפשר רק לדבר על מעשים מוסריים במונחים מעשיים יחסיים ולא מוחלטים.

מאחר שכך, נשאלת השאלה האם בכל זאת יש הבדל בין סיפוק רגשי בלעזור לקשיש לבין עזרה לקשיש במטרה לזכות בירושה – הרי בשני המקרים קיימת תועלת. נראה שבמקרה הראשון העזרה לקשיש היא העיקר ואילו הסיפוק הרגשי הוא תוצר לוואי משני. לעומת זאת במקרה השני הירושה היא בראש מעיניו של המסייע ולא "העזרה" עצמה.

אבל מה דינו של קשיש ערירי שמאמץ כלב על מנת להפיג את הבדידות? האם עדיין מדובר במעשה מוסרי מאחר שברור שישנה פה תועלת רבה שהקשיש מפיק? ברור שאי אפשר להגדיר את המעשה כלא מוסרי מאחר שגם הכלב רק מרוויח ולא נפגע. ניתן איפוא לצאת מגבולות הפורמליסטיקה הנוקשה ולהרחיב את ההגדרה של המעשה המוסרי לכל מעשה שצד שלישי לא נפגע. זה גם הדין באימוץ ילד על ידי משפחה ערירית.

תמיד יגיד מישהו, "אהה, ומה עם המקרה הזה ..." יאמר מיד ששום תאוריה לא מושלמת ולכל כלל יש יוצא מן מהכלל.

מה דינם של רוצחי המונים, כמו הנאצים, או פושעים אחרים שבאמת ובתמים רואים במעשיהם השפלים ערך בפני עצמו הנובע מתוך שכנוע עצמי, האם גם זה מעשה מוסרי. ראשית, פושעים אלה רואים תועלת במעשיהם כמו שהנאצים טענו שהם מצילים את התרבות האנושית מפני היהודים, מה שפוסל את המעשה כמעשה מוסרי על הסף. אבל גם אם לא הייתה שום תועלת במעשה הנפשע הרי ברור שהוא פוגע בצד שלישי, מה ששולל באופן נחרץ את מוסריות המעשה.

כאן מתעוררת השאלה האם הוצאתו להורג של אייכמן הייתה מוסרית והיו כאלה שפקפקו בכך או האם הגנה עצמית מוסרית בכל תנאי. נשאיר נושאים אלה לפעם אחרת.

שאלתי את עצמי, האם אי פעם עשיתי מעשה טוב כמאמר הדתי: "שכר מצווה מצווה", משהו שלא יאפשר לציניקנים לחשוד בכשרים.

התשובה האחת והיחידה שעלתה במוחי זה הטיפול בכלבים שלי. שום ירושה לא מצפה לי, הסביבה לא תמחא לי כף, בעשרת הדברות אין דרישה לאמץ כלבי רחוב ואני לא חייב לכלבים שאימצתי דבר.

הסיפוק היחיד בהצלת כלב רחוב הוא בעיקר המעשה עצמו הנובע מהאהבה הבסיסית שלי לבעלי חיים ככלל ולכלבים בפרט, והאהבה והנאמנות שהם מחזירים לנו, ללא תנאי, זה רק בונוס נלווה שלא עלה כלל בדעתי מאחר שאת הכלבים אספו ילדיי מהרחוב. אפשר לטעון שהתועלת שהפקתי מכך היא שמחת ילדיי אך יכולתי לשמח את ילדיי גם בדרכים אחרות ופחות תובעניות מבחינתי.

כלבים דורשים טיפול רב – מזון, חיסונים, טיולים, ניקיון, וטרינר. המצב דורש השקעה רבה יותר והוצאות גדולות יותר כשהם מזדקנים וחולים – ביקור תכוף אצל וטרינר, תרופות, מזון מיוחד, נשיאת הכלב מאחר שהוא מתקשה ללכת, וניקיון רב שכן כלבים זקנים מאבדים לעיתים שליטה על הסוגרים.

אני מודע שאחרים עשו מעשים טובים ונעלים משלי, כמו אימוץ ילד למרות קיומם של ילדים טבעיים במשפחה, ועוד.

אך הדוגמה האולטימטיבית למעשה מוסרי אלה מעשיהם של חסידי אומות העולם, שכן על מנת לזכות בתואר על המועמד לעמוד במספר תנאים – לא להיות יהודי, ובנוסף לאי קבלת תשלום עבור המעשה, נדרשת גם נטילת סיכון עצמי.

לסיכום: מעשה מוסרי הוא מעשה טוב שהמניע לעשייתו הוא שכנוע פנימי בנחיצותו (ערך) ולא תוצאה של לחץ סביבתי, רצייה חברתית או תועלת וגם לא פוגע בזולת. ניתן להיות פחות קפדניים ובמקרים מסוימים להסתפק רק בכך שהמעשה לא פוגע בזולת.

• קוציקה מצטרפת למשפחה
  
• מעשים טובים וגידול כלבים
  
• כלב אלפא - האמנם?
  
• קוציקה בחשמלית
  
• כיצד למצוא כלב שהלך לאיבוד
  
• האם כלבים חולים באלצהיימר
  
• הכלבים והחתולים שלי
  
• ז'וז'ו
  
• תסמונת הכלב השחור
  
• קוציקה מסביב ללוח השנה
  
• קלי (א) הזאבה
  
• קלי (ב) קשישא