קודם כל אני רוצה להודות לכל אלה שבאו ללוות את אימא בדרכה האחרונה.

אני רוצה לספר לכם על אימא כמו שהייתה בחייה עם כל האורות והצללים שכן סבורני שאין שום ערך להספד התלוש מהמציאות.

אימא שלי, ארנה אלה רובין, נולדה ב-1927 בעיר בשם צ'רנוביץ שבאמפריה האוסטרו-הונגרית היום אוקראינה ולפני כן רומניה. זו הייתה עיר אוניברסיטאית יפיפייה בסדר גודל בינוני בת התרבות הגרמנית שבאה לידי ביטוי הן בבניה הגותית המרשימה והן בסדר והניקיון המופתיים ששלטו בכל, ולא לחינם זכתה לכינוי וינה הקטנה. כך למשל בכל בנין מגורים משותף, בקומת המרתף, גר שומר הבניין ושוטרים חילקו קנסות לתולים כביסה בחזיתות הבניינים (רעיון טוב ליישום גם בדימונה).

שפת האם של אימא הייתה גרמנית ואת השמות שילר, גתה, והיינה, ענקי התרבות הגרמנית, הכרתי מהבית.

מספר ארועים קשים בילדותה העיבו על חייה של אימא עד הסוף. ההורים התגרשו כשהייתה בת 12, דבר לא נפוץ כל כך באותם הימים, ובעיה רפואית רגשית קשה של אחותה דורה ז"ל שיבשה לחלוטין את כל מערכת היחסים המשפחתית בין האחיות לבין עצמן ובין ארנה לאימה יטי ז"ל.

ואז באה השואה הידועה לשמצה כשבני המשפחה בילו שלוש שנים קשות ואיומות בגטאות טרנסניסטריה הקרים כשהארוחה הכי משובחת הייתה מרק של קליפות תפוחי אדמה, פעם בשבוע לכל היותר. במאמר מוסגר אומר שאימא איבדה בשואה כעשרה קרובי משפחה וביניהם אח חורג - תינוק בן שנה בשם דוד.

לקראת סוף המלחמה המשפחה חזרה לצ'רנוביץ – שלדי אדם מזי רעב ומוכים במחלת הטיפוס ושם גילו שדירתם כבר לא שייכת להם – וקיוו שהתפטרו אחת ולתמיד מהאדון הלא נחמד היטלר, אך לתדהמתם חיכה להם שם אדון אחר לא פחות נחמד בשם סטאלין, ואימא נאלצה להסתתר בבית שנה תמימה שכן הסובייטים זממו לשלוח יהודים צעירים לעבודות כפייה במכרות פחם.

כתוצאה מאירועים קשים אלה אימא אבדה אמון בבני אדם ולא היה לה קל להתהלך בין אנשים. היא לא אחת פירשה את החיים בצורה לא נכונה ולעיתים קרובות חשבה שכולם נגדה והייתה מאוד פגיעה. היא לא תמיד ידעה להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, ולא הייתה ניתנת לשכנוע שאולי הדברים לא כל כך שליליים כפי שהיא רואה אותם. דפוסי התנהגות אלה גרמו לא אחת למתחים מיותרים בתוך המשפחה ומודה אני ומצטער שלא תמיד הייתי סובלני וסבלני מספיק או חכם דיי כדי לקחת בחשבון את עברה גם אם היא לא צדקה בעניין זה או אחר.

אבל מה שבאמת חשוב מבחינתי שהיא הייתה אימא נפלאה לבן היחיד שלה שעומד עכשיו מולכם. היא גידלה אותי באהבה עצומה ובמסירות אין קץ. היא תמיד נתנה לי את ההרגשה שאני נסיך גם אם לא הייתי כזה. תמיד הייתי בראש מעייניה, בכל מצב, גם כאשר דבריה לא תמיד נעמו לאוזני. תמיד הייתה על השולחן ארוחה חמה וטעימה להפליא והיו לי דמי כיס יותר מאשר לאחרים.

כשאימא הייתה כבר על ערס דווי הזכרתי לה את עוגת הקרמשניט האהובה עלי שנהגה לאפות לי פעמיים בשנה - בימי ההולדת, מאז היותי בן שמונה, וכן כשחזרתי משירות מילואים - עד לא מזמן לפני שחלתה. לשם מילת הקסם "קרמשניט" היא התעוררה לחיים חדשים, עיניה אורו והיא הפצירה בי פעמים רבות בקולה החלוש שאקנה לה חומרים כדי שתוכל לאפות את העוגה בשבילי.

אימא הייתה סבתא יוצאת מהכלל ולעולם לא שכחה את ימי ההולדת של ארבעת נכדיה בצירוף מתנה נאה ואלה ביקרו את סבתא בביתה מספר פעמים בשבוע, בדרך כלל בסוף יום הלימודים בדרכם הביתה ותמיד חיכה להם משהו טעים לאכול.

כאן המקום להזכיר את אבי ישראל זכרונו לברכה שגם הוא היה עזר כנגדה בכל אשר הקשור לרווחתי ואהבת ילדיי.

ארנה אלה רובין הייתה אישה ישרה באופן אובססיבי ותמיד החזירה כל חוב, אפילו שקלים בודדים, ואנשים נתנו בה אמון בנושאים כספיים.

אימא הייתה אישה מוכשרת וסקרנית ועסקה בציור ורבים מציורי השמן שלה מפארים את קירות ביתי ובתי ילדיי. היא עסקה גם בצילום ובפיתוח תמונות בשחור לבן עוד בשנות השישים ועד היום זוכר אני את המטבח החשוך, שרק אור אדום קטן בוקע לו מבעד לחשכה, ששימש כמעבדה לפיתוח תמונות ונאסר עלי להיכנס או לצאת במשך שעה ארוכה. אימא גם כתבה מדי פעם וכשעשינו סדר בביתה, לא מזמן, גילינו שיר שהיא כתבה ב-1966, לפני חמישים שנה, ושפורסם ב-1969 בשבועון בשפה הרומנית רוויסטה מיה.

אנקדוטה קטנה הקשורה לשיר שתעיד על אופייה הצנוע וביישנותה: אימא נבוכה שהשיר יהיה חתום על שמה שכן חבריה ומכריה קוראים את המגזין. הפתרון היצירתי היה שהשיר פורסם חתום על ידי אבי, ישראל, והוא נהנה מרגעי התהילה שלא לו. כדי לתקן את המעוות שלחתי את השיר לפרסום חוזר באותו שבועון לפני שבועות מספר ואימא זכתה לראות בסיפוק את שמה מתנוסס על השיר שהיא כתבה.

כשהראיתי לה את השיר אחרי חמישים שנה, כתוב בכתב ידה, לתדהמתי, למרות שזיכרונה היה כבר פגוע ממחלת האלצהיימר, היא דקלמה אותו בזריזות מפתיעה ובלי שגיאה כאילו שרק עכשיו יצא מתחת לידה.

השיר נושאו הורות שמשמעותה בעיני אימא מסירות אין קץ לבני המשפחה שעוברת מדור לדור.

לסיום לפניכם השיר שתורגם על ידי מרומנית לעברית בתרגום חופשי וכנראה שלא מוצלח באופן מיוחד:

אימא: את היית האימא הכי טובה בעולם!!!

כך אזכור אותך תמיד.

אימא, את תחסרי לי ולכולנו מאוד!!!

לבסוף ברצוני להודות לאשתי אתי על הטיפול המסור באימא וכן לעובדת הזרה אנג'לה, שנמצאת כאן איתנו היום, שעזרה לנו להתמודד בצורה מכובדת עם התקופה הקשה.

תודה לכולם.