את הרושם המיידי והכי חזק שהותיר אצלנו הביקור בחוף המזרחי של ארצות הברית ניתן לסכם במילה אחת – "עוצמה".

ניו-יורק היא העיר הכי קוסמופוליטית בעולם. עטורה באוסף גורדי השחקים הגדול ביותר עלי אדמות, באוניברסיטאות, במוזיאונים ובמרכזי תרבות מהמעלה הראשונה. בוושינגטון הבירה חזינו במבני ממשל, מוזיאונים ואתרי הנצחה ללא אח ורע. הביקור שלנו במפלי הניאגרה נתן לנו להבין איתני הטבע מה הם.

רבים המבנים והאתרים בארצות הברית המגלמים עוצמה אך סבורני שמה שמייצג בצורה הכי אותנטית תחושת זו זה Empire State Building הנראה בתמונה למעלה על צורתו המרשימה והאצילית.

בניין אמפייר סטייט הוא גורד שחקים הממוקם בשדרה החמישית במנהטן, בעיר ניו יורק, ושמו נגזר מכינויה של מדינת ניו-יורק, "מדינת האימפריה". גובהו 381 מטרים (443.2 מטרים עם התורן בראשו)‏ והוא בעל 103 קומות.‏ בזכות כך, החזיק בתואר "הבניין הגבוה ביותר בעולם" במשך 39 שנים, מהיום שנחנך באופן רשמי ב־1 במאי 1931, עד השלמת בנייתו של מרכז הסחר העולמי ב-1970.‏ לאחר קריסתם של מגדלי התאומים, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, שב להיות הבניין הגבוה ביותר בניו יורק (אך לא בארצות הברית) עד השלמת בניית מרכז הסחר העולמי החדש ב-2012.

בקומה העליונה של גורד השחקים נמצא מצפה, המשקיף על העיר ניו יורק, שמהווה אטרקציה תיירותית מבוקשת. אנחנו העדפנו את המצפה שבמרכז רוקפלר בגלל שהתורים שם קצרים יותר, המחיר נמוך באופן משמעותי והמצפה מאפשר צפייה מרשימה לעבר בניין האמפייר סטייט, שנראה ממש ממול, וכן מתגלה לעיני הצופה הסנטרל פארק בשלמותו.

נקודת מבט אישית: בניין האמפייר סטייט היה אחד מגיבורי ילדותי בזכות היותו הבניין הכי גבוה בעולם – מידע שנחשפתי אליו באמצעות "אנציקלופדיית מכלל" הזכורה לטוב אצל רבים מאיתנו.

הבניין גם התפרסם בסרט קינג קונג מ-1933 (שהיה אחד הסרטים המלהיבים של ילדותי) בו גורילת הענק המאיימת מטפסת לראש המגדל כדי לחמוק משוביה ובסופו של דבר מתה כתוצאה מנפילה. ב-1983, 50 שנה לאחר הקרנת הסרט המקורי, הוצבה דמותו של קונג, בובה מתנפחת בגובה 27 מטרים, מעל הקומה האחרונה בבניין.‏

מרטין לותר קינג הוא האיש שמגלם באישיותו יותר מכל אדם אחר את מושג החופש והחירות, שכה מרכזי באתוס האמריקאי. כגובה פסלו כך שיעור קומתו של האיש.

קינג היה מגדולי הדוגלים במאבק לא-אלים למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית. בשנת 1964 קיבל את פרס נובל לשלום על מלחמתו חסרת הפשרות בגזענות. ב-1968, בהיותו בגיל 39, נרצח על ידי מתנקש בעיר ממפיס. לאחר מותו הוענקו לו מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית. לזכרו נחוג יום מרטין לותר קינג שהוא חג לאומי על פי חקיקה פדרלית בארצות הברית.

קינג ידוע בשל נאומו המפורסם "יש לי חלום", שבו ביסס את מעמדו כאחד מגדולי הנואמים האמריקאיים. בנאום אחר מ-1968,ביקש שבהלווייתו לא יזכירו את תאריו והכיבודים להם זכה וביקש כי יזכירו כי הוא "האכיל את הרעבים, הלביש את העירומים, היה צודק בשאלת מלחמת וייטנאם, אהב ושירת את האנושות".

תנועת המחאה וזכויות האדם האפרו-אמריקאית נהנתה מתמיכה של ארגונים יהודים הן בלוגיסטיקה והן בסיוע מוסרי ותקשורתי ועל רקע זה היה יחסו של קינג כלפי יהודים, ומדינת ישראל חיובי ואוהד.

פסל החרות הוא אולי הסמל הכי מוכר של העיר ניו יורק אך אנו העדפנו להציג תחת הכותרת "האדם לחופש נולד" אדם (מרטין לותר קינג) שיותר מכל מסמל באישיותו את המאבק לחירות ולזכויות אדם בעולם ככלל ובארצות הברית בפרט.

נקודת מבט אישית: תקופת פעילותו המאוחרת של קינג חפפה לאירועים אחרים בעלי אופי דומה שניתן לראותם כמקשה אחת במובן הרחב ושנחרטו כחלק מזיכרונות הילדות שלי. למלחמת וייטנאם קינג גילה התנגדות תקיפה ובעקבות ספר שקראתי ושפורסם על ידי מערכת הביטחון באותה תקופה (מלחמת העם – צבא העם, מאת נגויאן גיאפ, מפקד הצבא של צפון וייטנאם) התחלתי לחשוד שאולי נרטיב מלחמת וייטנאם הוא לא בדיוק כמו שסופר במערב וגם בישראל. ב-1968 (שנת הירצחו של קינג) ברית המועצות פלשה לצ'כוסלובקיה כדי לדכא את ניצני החופש מבית מדרשם של אלכסנדר דובצ'ק וחבריו שכולנו החזקנו להם ידיים. ב-1968 נרצח רוברט קנדי שעשה רבות למען הקירוב בין הגזעים בארצות הברית.

ישבנו לתומנו לפוש מעט בחוף נהר האיסט ריבר, ליד גשר ברוקלין אל מול מנהטן. לפתע צצה מול עיניינו חתונה של שני "גאים" עם כ-200 אורחים נלהבים כשלשמחה הצטרפו גם מבקרי החוף האחרים. אפילו זכינו לקבל הזמנה רשמית לאירוע. לפחות אחד מבני הזוג היה יהודי וחזינו בשבירת כוס ולשמוע "מזל טוב" מסורתית. האדם לחופש נולד. תחי אמריקה.

בארצות הברית, התנועות לשחרור ה"גאים" הופיעו כבר בראשית המאה העשרים. ב-26 ביוני 2015 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית פסיקה היסטורית, ברוב של 5-4 שופטים, כי נישואים חד-מיניים הם זכות חוקתית תחת התיקון ה-14 לחוקה, וכך הוחלו נישואים חד-מיניים בכל מדינות ארצות הברית. מאבק בן מאה שנה הסתיים בהצלחה.

תגלית מעניינת מאמריקה. כשהגענו לאצטדיון הפוטבול של אוניברסיטת קורנל שבאית'קה, שבמדינת ניו יורק (ראה למטה), ציפתה לנו הפתעה רבתי בשער. על שלט צנוע נאמר שהאצטדיון המפואר נקרא של שמו של פלוני (לפחות בשבילי) בשם ג'קוב שואלקופף שהוגדר לא פחות מאשר "מייסד האנרגיה החשמלית במפלי הניאגרה שבמדינת ניו יורק". כאן נזכרתי שבעצם אדיסון הוא המייסד של תחנת הכוח הראשונה בעיר ניו יורק ותמהתי האם שואלקופף הקדים את אדיסון.

השלט בשער איצטדיון הפוטבול שבקורנל

מתברר שאת תחנת הכוח הראשונה על נהר הניאגרה בנה שואלקופף כבר ב-1881. תחנה זו נחשבה לגדולה מסוגה לזמנה. אבל המעניין שהוא הצליח להקדים את תחנת הכוח הראשונה של אדיסון במנהטן, ניו יורק, שהחלה לפעול רק ב-1882. אבל יש לסייג ולומר שתחנתו של אדיסון היתה ללא ספק תחנת הכוח המרכזית הראשונה, מרובת הצרכנים, בארצות הברית. אך למרות זאת מוזר ששואלקופף זכה להכרה מועטה, ואפילו אין ערך על שמו בויקיפדיה בשפה האנגלית. מסתבר שכדי לקבל הכרה צריך גם יחסי ציבור.

נקודת מבט אישית: הנושא משך את תשומת ליבי מאחר שכתבתי לפני מספר שנים מאמר על המצאת הנורה של אדיסון שבמסגרתו מוזכרת תחנת הכוח שלו בניו-יורק. את המאמר ניתן לקרוא בקישור הבא: http://www.juliantrubin.com/bigten/bulbexperiment.html

לצערי, כשהיינו בניו יורק נשכחה ממני תחנת הכוח של אדיסון ולא ערכנו ביקור באתר שבו נבנתה שכן הכתובת דאז ידועה – Pearl Street, Manhattan 255-257 ובירור באינטרנט מעלה שקיימת במקום לוחית זיכרון וכן ניתן לראות מודל מוקטן של התחנה ב-Smithsonian שבוושינגטון שגם שם ביקרנו אך לצערי גם כאן פספסנו.

בכל זאת לא ויתרתי. מאחר שבני אודי סטודנט בניו-יורק, אז לאחר חזרתנו לארץ ביקשתי ממנו לבקר במקום ולדווח לנו על ממצאיו.

הדבר לא הסתייע ובאביב הבא (2016), עת חזרנו שוב לניו יורק לצורך השתתפות בטקס הסיום של אודי באוניברסיטת קולומביה, השלמנו את החסר.

גם אם אתה אנטי דתי מובהק וסולד מרעיון המשיחיות של חב"ד, כמוני, צריך לקחת בחשבון את מפעל השליחים היפה והמרשים של חב"ד ברחבי העולם וגם את אישיותו המיוחדת של הרבי מלובביץ' שהקדיש את כל זמנו ומרצו לחסידיו ולעם ישראל.

כדי להבין יותר טוב את עולמה של חב"ד ואת אישיותו המורכבת של הרבי מלובביץ' אני ממליץ בחום לקרוא את ספרו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) My Rebbe.

נקודת מבט אישית: העניין שלי בתנועת חב"ד התעורר עקב פעילותם של תלמידי הישיבה של חב"ד שבקרית גת בדימונה עירי בימי שישי. הפעילות כוללת בעיקר הנחת תפילין אך תוך כדי כך התפתחו גם שיחות וחילופי דעות שבהן נחשפתי לעולמה הרוחני של חב"ד ואף למדתי מעט תניא דרך שיעורים טלפוניים עם אחד החסידים הצעירים.

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי מפואר הממוקם בעיר וושינגטון שבארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה.

המוזיאון נבנה בעקבות חוק שעבר בקונגרס, פה אחד, בשנת 1980. הוא נפתח לציבור באפריל 1993 לאחר שהנשיא ביל קלינטון וניצול השואה אלי ויזל הדליקו את הלהבה הנצחית באולם הזיכרון של המוזיאון במהלך טקס הקדשה קודר.

הרחוב שבו ממוקם המוזיאון קרוי על שם ראול ולנברג, הדיפלומט השבדי שהציל 100,000 יהודים בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.

המימון לפעילות המוזיאון מגיע בעיקר ממקורות פרטיים ומבמאי הסרטים היהודי סטיבן ספילברג. חלק מהמימון מגיע מממשלת ארצות הברית.

המוזיאון מוציא לאור את האנציקלופדיה של המחנות והגטאות (Encyclopedia of Camps and Ghettos) אשר בגרסתה הסופית תכלול מידע על כל המחנות והגטאות בתקופת השלטון הנאצי.

בנוסף, המוזיאון מכיל את משרדי ועדת המצפון, צוות חשיבה הממומן על ידי הממשל וגורמים פרטיים, החוקר רצח עם במקומות שונים בעולם. הגוף היה המוביל בחשיפת המידע אודות רצח העם בדארפור שבסודאן וכן בנוגע לאזור הלום הקרבות של צ'צ'ניה ורוסיה. אולם, הוועדה אינה בעלת סמכות לקבוע מדיניות ומשרתת כגוף מייעץ בלבד לממשלת ארצות הברית ולמדינות אחרות המבקשות את שירותיה.

בהשוואה ליד ושם, אפשר לומר שמוזיאון השואה בוושינגטון מגיש את החומר בצורה יותר נגישה וקלילה וכמעט שאין צורך במדריך צמוד, לעומת זאת הממצאים ביד ושם רבים יותר ומורכבים יותר וביקור אפקטיבי מצריך הדרכה. בנוסף, המוזיאון בוושינגטון אימץ גישה גלובאלית יותר ומטפל באסונות במקומות שונים בעולם.

נקודת מבט אישית: סיפור השואה של אמי, ארנה רובין ז"ל, מופיע באתר המוזיאון באינטרנט לאחר שתורגם על ידי מרומנית לאנגלית. ניתן לקרוא את הסיפור בקישור הבא:
http://www.ushmm.org/remember/the-holocaust-survivors-and-victims-resource-center/erna-rubin

יותר על השואה במשפחתנו ניתן לקרוא בקישור הבא:
http://www.ernarubin.org/holocaust.html

הניו יורקר (The New Yorker) שנוסד ב-1925 הוא כתב עת אמריקני ליברלי היוצא לאור בניו יורק והמופץ כיום בכמיליון עותקים ורוב קוראיו נהנים מהכנסה שנתית גבוהה מהממוצע.

אף שסקירותיו נוטות להתמקד בחיי התרבות של העיר ניו יורק, יש ל-הניו יורקר קהל קוראים נרחב גם מחוץ לעיר. הוא נודע בעיסוקו הייחודי בתרבות של ארצות הברית, גם זו החורגת מהזרם המרכזי - סיפורת מודרנית, סיפורים קצרים וביקורות ספרותיות. בנוסף, העיתון ידוע בסקירת הפוליטיקה המקומית והעולמית וסוגיות חברתיות ובקריקטורות המפוזרות ברחבי כל גיליון. המגזין מצטיין בבדיקה יסודית של עובדות ובעריכה קפדנית.

באופן מסורתי הקו הפוליטי של כתב העת הוא ליברלי, אולם לא צידד בגלוי במפלגה מסוימת. הדבר השתנה בשנים האחרונות, כשצוות העורכים נקט בגישה שמאלנית יותר ותמך בגלוי במועמדים דמוקרטיים לנשיאות.

על עטיפת הניו יורקר, לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, נראתה צללית שחורה של מגדלי התאומים על רקע שחור, הנראית רק כשמחזיקים את העיתון מול מקור אור או בזווית מסוימת (קנינו את העטיפה למזכרת).

נקודת מבט אישית: למרות שמעולם לא הייתי מנוי של הניו יורקר היוקרתי, קראתי מדי פעם כתבות שפורסמו במקומות שונים ברשת. העיתון משך את תשומת ליבי מאחר שהשקפת עולמו הליברלית דומה לשלי. אחרי חזרתי מארצות הברית מנוי ל-הניו יורקר הוא על הפרק.

ארצות הברית היא גם מעצמת הספורט מספר אחת. ענף הספורט הכי פופולארי בארצות הברית הוא ללא שום ספק הפוטבול – אולי בגלל שהפוטבול מגלם במזגו הסוער ערכים חשובים בחברה האמריקאית כמו נחישות וכוחנות.

הפוטבול הוא משחק אגרסיבי מטבעו, ומתיר התנגשויות והיתקלויות חריפות בין שחקני הקבוצות, משום כך לובשים השחקנים ביגוד מגן וקסדות מיוחדות על מנת להגן על עצמם במהלך המשחק. למרות כל אלו, פציעות הן מחזה שכיח במשחקי פוטבול.

הטאצ'דאון (Touchdown) המפורסם מקנה 6 נקודות זכות לקבוצה התוקפת, הוא האמצעי המשמעותי ביותר לצבירת נקודות, ומתרחש כאשר שחקן התקפה מצליח לחדור עם הכדור לאנד זון (end zone – הנמצא בין הקו האחורי והשער) של הקבוצה היריבה או לתפוס מסירת כדור בתוך האנד זון של הקבוצה היריבה.

הפוטבול נפוץ בעיקר בארצות הברית, שם הליגה המקצוענית המרכזית נקראת NFL) National Football League). סופרבול (Super Bowl) הוא משחק הגמר של אליפות ליגת הפוטבול האמריקנית. המשחק נחשב לאירוע חגיגי ומיוחד והפך עם השנים ליום חג של ממש בחברה האמריקאית. מעבר למשחק עצמו, הסופרבול מתאפיין בחגיגות ובאירועים הנלווים לו, ובפרט באמנים מפורסמים המופיעים במופע טרום משחק ובמופע המחצית. המשחק נערך מדי שנה ביום ראשון האחרון של חודש ינואר או ביום ראשון הראשון של פברואר. יום הגמר מכונה "סופר-סאנדיי" (בתרגום חופשי: "יום ראשון הכביר"). באופן מסורתי, המשחק נחשב לאירוע בעל הרייטינג הגבוה ביותר בארצות הברית. בסופרבול שנערך ב-2015, צפו 114.5 מיליון אמריקאים – שיא צפייה של כל הזמנים.‏ עובדה זו הופכת את הסופרבול לבמה הפרסומית היוקרתית ביותר בטלוויזיה האמריקאית.

הפציעות והפגיעות הרבות, אותם סופגים שחקני הפוטבול, גורמות לתופעה מדאיגה אשר רק בשנים האחרונות מפנים אליה תשומת לב – תוחלת החיים של שחקני פוטבול מקצוענים קצרה בכעשרים שנה מתוחלת החיים הממוצעת בארצות הברית. עובדה זו מעוררת ביקורת רבה על בעלי הקבוצות ומנהלת הליגה שלא עושים מספיק על מנת לצמצם את התופעה.

נקודת מבט אישית: כאוהד ספורט מושבע של מגרש וכורסא כאחד – מעולם לא הצלחתי להתחבר לפוטבול ותמיד הצטערתי שזה לא קרה שכן ברור שאם מיליוני אמריקנים, פריקים של ספורט, נוהים אחריו הרי ברור שהפסדתי משהו.

הרכבת התחתית של ניו יורק (New York City Subway) היא אחת ממערכות הרכבת התחתית העמוסות והגדולות בעולם – 468 תחנות נוסעים שרובן פעילות 24 שעות ביממה, קווי רכבת באורך 373 ק"מ, למעלה מ-6,400 קרונות וכ-2.6 מיליארד נוסעים בשנה.

אף שהרכבת נקראת "רכבת תחתית", 40% מקווי הרכבת עוברים מעל הקרקע, אולם במנהטן כמעט כל קווי הרכבת עוברים מתחת לקרקע.

קו הרכבת התחתית הראשון בניו יורק נחנך ב-1904.

נקודת מבט אישית: למרות שמערכת הרכבת התחתית של ניו יורק נראית ממבט ראשון כמיושנת ומוזנחת הרי השירות הפתיע אותנו לטובה – מחירים סבירים וקווים בתדירות גבוהה המביאים אותך במהירות כמעט לכל פינה (לפחות במנהטן) וקשה לתאר את החיים בעיר העמוסה בלעדיה.

בבית הנבחרים של ארצות הברית תלוית תמונותיהם של 23 המחוקקים הגדולים בהיסטוריה כמו משה, נפוליאון ואבות החוקה האמריקאית, וביניהם נמצאת אף תמונתו של הרמב"ם שלנו – ועל שום מה?

הרמב"ם ביצירתו המונומנטלית "משנה תורה" מבסס את האמונה היהודית ולמעשה מחבר את השולחן הערוך הראשון בתולדות עם ישראל.

מאוחר יותר, בספרו הפילוסופי החשוב "מורה נבוכים" מנסה הרמב"ם לעקור את עבודת האלילים מקרב עם ישראל ונכשל. אין זה מקרה שספריו נשרפים על ידי יהודים ונוצרים כאחד.

מעניין, מבין 23 המחוקקים רק שניים הם אמריקאיים, והתופעה דומה גם לגבי הדמויות המעטרות את ספריית הקונגרס ואוניברסיטאות שונות – עובדה שאולי מצביעה על ארצות הברית כארץ מהגרים אך יותר מכל מעידה על בטחון עצמי רב. גם מדינת ישראל היא ארץ מהגרים ואף אחד לא יעלה בדעתו תופעה דומה אצלנו.

נקודת מבט אישית: הרמב"ם הוא גדול הרציונאליסטים באמונה היהודית, מה שממחיש את העובדה שלא כל היהדות היא סביב קמעות, קברי צדיקים, ניסים ולחשים – מה שרבים חושבים ומוציאים את דיבתה של היהדות רעה.

ארצות הברית היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות ובמיוחד כשמדובר בעסקים. אחת החברות המייצגות יותר מכל מגמה זו היא ענקית החיפוש גוגל שחדרה לכל פינה אפשרית בחיינו.

נקודת מבט אישית: ראשית, אני עצמאי ועוסק בפרסום מודעות גוגל באינטרנט. שנית, למרות שבניין גוגל שבתמונה למעלה הוא לא מרשים ביותר בכל זאת התמונה מצאה את דרכה לדף זה מאחר שהיא נשקפת מהחלון בדירה הנכונה.

מוזיאון האוויר והחלל הלאומי (National Air and Space Museum (NASM)) הוא אחד המוזיאונים של הסמית'סוניאן שבוושינגטון ומספק עדות מרתקת להישגיו הרבים של האדם בתחום זה כמו מטוסו של צ'ארלס לינדברג, בו חצה לראשונה בטיסה את האוקיינוס האטלנטי, או מסע אפולו 11 לירח.

אך לדעתי האגף המרתק ביותר במוזיאון הוא זה שמציין את דרכם המופלאה של האחים רייט לעבר המצאת המטוס – ללא שום ספק אחת ההמצאות החשובות ביותר בתולדות האנושות.

מעניין לדעת שהאחים רייט בתחילה לא התכוונו להמציא מכונת טיסה כבדה מהאוויר (מטוס בניגוד לעפיפון, דאון או מצנח) אלא רק לאגור מידע מדעי שיעזור לאחרים שירצו לעשות את זה בעתיד אבל כנראה שעם האוכל בא התיאבון.

אחרי ניסויים רבים עם עפיפונים ודאונים בחולות עיירה בשם קיטי הוק (Kitty Hawk), צפון קרוליינה, ב-17 בדצמבר 1903, יום שנרשם לעד בספרי ההיסטוריה, הצליח אורוויל רייט להמריא למשך 12 שניות במטוס אשר בנה עם אחיו וילבור. עידן התעופה החל.

נקודת מבט אישית: לפני מספר שנים כתבתי מאמר שמתאר את צעדיהם הראשונים של האחים רייט לעבר כיבוש השמיים ובו התמקדתי במיוחד בעפיפונים והדאונים הראשונים שלהם. ברור שכאשר הגעתי למוזיאון את רוב זמני ביליתי עם האחים רייט.

בארצות הברית גם בתי החולים הם הטובים ביותר ואחד הטובים בניו יורק הוא בית החולים מאונט סיני (Mount Sinai Hospital) הנראה בתמונה שלמעלה. בית החולים הוא אוניברסיטאי ומהגדולים והוותיקים ביותר בארצות הברית.

נוסד בשנת 1852 על ידי פילנתרופ יהודי בשם סמפסון סימסון ומספר ארגוני צדקה יהודיים במטרה לשרת את האוכלוסייה היהודית הגדלה והולכת באזור העיר ניו יורק. כיום הבית חולים משרת את כלל האוכלוסייה.

בית החולים ממוקם על גבולו המזרחי של הסנטרל פארק, על השדרה החמישית במנהטן. בפועל כולל בית החולים קמפוסים במספר מקומות במטרופולין ניו יורק.

לבית חולים קשור גם בית ספר ידוע לרפואה – Icahn School of Medicine at Mount Sinai. ב-2012 דורג בית החולים כאחד הטובים בארצות הברית, ב-12 התמחויות שונות.

נקודת מבט אישית: על בית החולים "הר סיני" שבניו יורק קראתי לראשונה באנציקלופדיה "מכלל" המיתולוגית, בשנות השישים, בימי בית הספר היסודי העליזים. צוין שם שבית החולים שנוסד על ידי יהודים הוא אחד המצוינים שבארצות הברית והוא נחרט בזיכרוני כנראה מהסיבה ש"הר סיני" כשם של בית חולים באמריקה נראה לי אז מוזר למדי. במשך השנים נתקלתי מדי פעם בבית החולים בספרים ועיתונים שונים כשמכולם עולה רמתו הגבוהה.

כשבני אודי החליט לנסוע לארצות הברית במטרה להמשיך ללימודי התואר השני בביו-טכנולוגיה רק טבעי היה שאמליץ על "הר סיני" ששם מתנהל מחקר ענף ומתקדם בתחום, אבל הוא מסיבותיו הוא העדיף את אוניברסיטת קולומביה (ראה למטה). לא אתפלא אם זו תהיה נבואה שתגשים את עצמה ולבסוף אודי עוד יגיע ל"הר" במסגרת לימודיו או עבודתו. רק בריאות.

אוניברסיטת קולומביה היא מוסד פרטי במנהטן, ניו יורק, שנוסדה בשנת 1754 – לפני המהפכה האמריקנית והיא גם הוותיקה ביותר במדינת ניו-יורק.

האוניברסיטה, החברה בליגת הקיסוס (Ivy League), נחשבת לאחת האוניברסיטאות הטובות והבולטות בעולם.

בין בוגרי קולומביה שלושה נשיאי ארצות הברית כולל ברק אובמה, שישה שופטי בית המשפט העליון, ו-37 זוכי פרס נובל.

למרות שסמל קבוצות הספורט של אוניברסיטת קולומביה הוא אריה אימתני מחייב הרי כאן המקום לציין שאוניברסיטאות ליגת הקיסוס ככלל ואוניברסיטת קולומביה בפרט לא נמנות, בדרך כלל, על אריות ספורט המכללות בארצות הברית.

נקודת מבט אישית: אוניברסיטת קולומביה היתה אחד ממוקדי הביקור שלנו בניו יורק מאחר שבני אודי לומד שם לתואר שני בביו-טכנולוגיה. בהדרכתו של בני ביקרנו בקמפוס האוניברסיטה שבמנהטן והתרשמנו מאיכות שרק אוניברסיטה כמו קולומביה יכולה להעניק – ספריות ואולמי הרצאות נוחים ומדשאות מטופחות. יחד עם זאת, ראוי לציין שהקמפוס של קולומביה קטן ושטחיו הפתוחים והמוריקים מצומצמים יחסית ביחס לאלו של אוניברסיטת קורנל, למשל, שביקרנו לאחר מכן, מאחר שקולומביה נמצאת במנהטן הצפופה והיקרה ואילו קורנל ממוקמת בשטחים פתוחים שבמדינת ניו יורק.

אם במוסדות לימוד עסקינן הרי מלבד אוניברסיטת קורנל, שביקרנו בדרך למפלי הניאגרה, ראינו גם את The New School – אוניברסיטה הממוקמת בניו יורק העיר, בגריניץ' וילג', והידועה בשיטות הלימוד החדשניות שלה ובאווירה האינטלקטואלית הפתוחה וכן בקרנו ב-International Center of Photography ICP שבניו יורק – בית ספר גבוה לצילום שבו למדה כלתי ניצן לימודי תעודה.

מפלי ניאגרה (Niagara Falls) הם מפלי מים בגבול שבין ארצות הברית לקנדה. הם מחולקים למפלים האמריקאיים (מדינת ניו יורק) והמפלים הקנדיים שנקראים גם "מפלי הפרסה" בגלל צורתו של המפל הגדול. רוב המפלים נמצאים בצד הקנדי. מקור שמם של המפלים במילה אירוקווית (שפה אינדיאנית) שפירושה "רעם המים". המפלים מצויים כחצי שעת נסיעה מהעיר באפלו בצד האמריקני וכשעה וחצי נסיעה מהעיר טורונטו בצד הקנדי.

גובהם של מפלי הפרסה הקנדיים הוא 51 מטר ורוחבם בפסגה הוא 675 מטר. כ-15 מיליון מבקרים פוקדים את אזור מפלי ניאגרה כל שנה. במפלי ניאגרה שטה ספינה, אשר שמה ידוע ברחבי העולם – "עלמת הערפל" (Maid of the Mist). הספינה מקרבת את נוסעיה למפלים, אשר נרטבים מכל עבר, כדי שיוכלו לחזות ביופי מקרוב (ניסינו את זה ונהנינו מאוד).

כמות המים העוברת במפלים היא עצומה – חצי מכמות המים משמשת לייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית (אנרגיה חשמלית המיוצרת על ידי תנועת מים) על ידי ממשלות ארצות הברית וקנדה. במפלי ניאגרה מיוצרת כמות האנרגיה ההידרו-אלקטרית הרבה ביותר בעולם. ראה למעלה: סיפורו של ג'קוב שואלקופף.

ישנו ויכוח בין פטריוטים אמריקאים לבין פטריוטים קנדים – מאיזה צד רואים את המפלים טוב יותר? למרות שניתן להתרשם היטב מהמפלים מהצד האמריקאי הרי מהצד הקנדי ניתן לראותם מקרוב יותר, באופן משמעותי, וזה מרשים יותר ומאפשר תמונות מרהיבות יותר. המשט בספינה, משני הצדדים, הוא אותו המשט ומבחינה זו הצד כלל לא משנה. התצוגה הלילית, שבה נצבעים שני מפלים באורות ניאון צבעוניים מרהיבים, נראית טוב יותר מהצד האמריקאי, אם הגעת למפלים בלילה המתאים. לסיכום: כדאי לבקר בשני הצדדים.

במרחק נסיעה קצר מהמפלים, בצד הקנדי, נמצאת העיירה ניאגרה און דה לייק (Niagara on the Lake) המושכת מבקרים רבים ונחשבת כאחת העיירות היפות ביותר בקנדה (גם כאן היינו וכל מה שנאמר נכון).

המונומנט, פסיפס שעליו הכתובת imagine (דמיין) על שם שירו המפורסם של לנון, נמצא בסנטרל פרק שבניו יורק לא רחוק ממקום הרצח שהתרחש ב-1980 – מול בניין דקוטה שלנון התגורר בו בחלק האחרון של חייו ואף נרצח שם.

מלבד טקסים לזכרו של לנון, נערכות במקום אזכרות של זמרים אחרים כמו ג'ורג' האריסון, גיטריסט להקת הביטלס, ונחגגים ימי ההולדת של חברי החיפושיות האחרים. בימים שלאחר הפיגוע של 11 בספטמבר נערכו במקום טקסי אזכרה של משמרות עם נרות.

נקודת מבט אישית: כמו רוב בני דורי גם אני גדלתי על ברכי החיפושיות. אלא שבזמן האחרון, ככל שהטירוף בעולמנו, ובאזורנו בפרט, נוסק אל על, אני נמצא מאזין יותר ויותר לשירו של ג'ון לנון (ויוקו אונו) Imagine שלדעת רבים הוא השיר הטוב בכל הזמנים. בכמה מילים בודדות חדות כתער, מה שאחרים נזקקים לתילי תילים של ספרים ותיאוריות, מצליח לנון להציע אנטיתזה למציאות בליווי של מוזיקה שמימית. גאון אמיתי.

כבר בראשית הקמתה הייתה ניו יורק עיר קוסמופוליטית – יהודים שברחו מברזיל התיישבו בעיר, אירים רבים התיישבו בה. כיום ניו יורק היא העיר הכי קוסמופוליטית בעולם, המייצגת בצורה הטובה ביותר את העולם כשלמות בזעיר אנפין מבחינת המוצא האתני של תושביה, חופש דת, חופש לבחירת זהות מינית, תפיסת עולם פוליטית, וכו'.

אומנם המיקום של מפקדת האו"ם במנהטן לא נבחר מסיבה זו אלא יותר בגלל תרומה של 8.5 מליון דולר שנתרמו על ידי משפחת רוקפלר שאפשרו את קניית האתר. אך כחוכמה לאחר מעשה בחירת ניו יורק הקוסמופוליטית למושב האו"ם מתאימה ככפפה ליד לארגון המאגד תחת מטריה אחת את כל אומות העולם.

מעמדו של האו"ם הולך ומתחזק בהתמדה עקב הקמת גופים בינלאומיים בעלי שיניים כמו מועצת הביטחון, בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג, המועצה הכלכלית חברתית, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ארגון המזון והחקלאות, אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם), הבנק העולמי וארגון הבריאות העולמי. דרך ארגונים אלו מבצע האו"ם את מרבית עבודתו ההומניטארית, כמו תוכניות חיסון המוניות, מיגור הרעב, והגנה על אוכלוסייה פגיעה וחסרת בית (דרך נציבות האו"ם לפליטים) וזכויות אדם.

נקודת מבט אישית: מימי "או"ם שמום" של בן-גוריון זרמו הרבה מים בירדן והרבה השתנה בעולמנו. לטווח הארוך האתגרים העומדים בפני האנושות רק הולכים ומתרבים – מלחמות, טרור מתגבר, רעב, מחלות, חוסר במים ומשאבי טבע אחרים, זיהום הסביבה, מחלוקות על רקע גזעי, דתי ופוליטי וחלוקה לא צודקת של משאבים בין האומות. כדי להבטיח את המשך קיום האנושות וכדי שהבדיחה המיוחסת לאיינשטיין לא תגשים את עצמה (אני לא יודע באיזה כלי נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, מה שבטוח שברביעית ישתמשו במקלות ואבנים) לא יהיה מנוס לבסוף להגיע לחלוקה צודקת יותר של המשאבים הנמצאים בעולמנו ולפיוס בין התרבויות. לשם כך האומות החזקות יצטרכו להתחלק במה שיש עם החלשות, נגד רצונן הטבעי, ואת זה ניתן יהיה לעשות רק במסגרת ממשלה עולמית חזקה – האם האו"ם מפגין כיום ניצנים ראשונים של אסרטיביות בדרך להפיכתו לכוח עולמי מרכזי אפקטיבי? ימים יגידו.

אנדרטה וושינגטון (Washington Monument) היא אובליסק (מונומנט צר וגבוה בעל ארבעה צדדים), מצופה בשיש לבן, שהוקמה לזכרו של הנשיא הראשון של ארצות הברית – ג'ורג' וושינגטון. האנדרטה נפתחה לציבור ב-1888.

בעת בנייתה הייתה האנדרטה המבנה הגבוה ביותר בעולם. גובה האנדרטה כ-169 מטר ובפסגתה מצפה שמגיעים אליו במעלית וגם באמצעות גרם מדרגות שסגור לציבור בעת הזו. האנדרטה היא המבנה הגבוה ביותר בעיר וושינגטון ועל פי חוקי הבניה, שלפיהם מותר לבנות בניין עד לגובה רוחב הרחוב שמול הבניין פלוס 20 רגל, המשמעות המעשית היא שאנדרטת וושינגטון תמשיך להישאר המבנה הגבוה ביותר בבירה האמריקאית.

באנדרטה מבקרים יותר מ-800,000 תיירים מדי שנה.

האמריקאים יודעים להנציח את נשיאיהם ולמרות שאולי קיימים בוושינגטון אתרי הנצחה מפוארים יותר כמו של הנשיאים לינקולן וג'פרסון הרי ברור שאנדרטת וושינגטון היא הבולטת ביותר בשל גובהה וכל הסמליות שבדבר שכן ניתן לראותה למרחקים מכל אזור פתוח בוושינגטון הבירה וגם מחוצה לה.

כך מנציחים את הנשיא הראשון של אמריקה – "אבי האומה" שעוד לפני היותו נשיא, הנהיג וושינגטון את המושבות האמריקאיות במלחמתן לקבלת עצמאות מאנגליה.

גדולתו של האיש ניכרת לא רק בתרומתו העצומה להקמתה של ארצות הברית כמדינה עצמאית, אלא גם בעניינים אחרים, כמו יחסו לעבדות. בצוואתו ציווה לשחרר את עבדיו כולם והיה היחיד מבין האבות המייסדים שעשה כן. בנוסף, מיסד בדוגמה אישית את רעיון שתי הקדנציות לנשיא.

אכלנו אוכל אירי טיפוסי, שתינו בירה גיניס ונהנינו ממוסיקה קצבית. למקום הגענו בהפלגה לילית נעימה של שעה בנהר הפוטומק.

בית המלון ממוקם כ-4 קמ' מהעיירה Cortland שנמצאת כ-37 קמ' מהעיר אית'קה שבמרכז מדינת ניו-יורק.

בית המלון מאוד מומלץ מאחר שהמחיר נוח – כ-$150 ללילה, בשיא העונה, לחדר זוגי מפואר (סויטה), גדול מאוד, מאובזר היטב ועם ג'קוזי צמוד. המלון מציע אינטרנט חינם, בלי צורך בסיסמא, ברכת שחייה קטנה וחדר כושר. בלובי תמיד מוגשים שתייה חמה וקרה ועוגיות באופן חופשי. הצוות מסביר פנים. בסביבה ישנן אטרקציות שונות כמו אגמי Finger Lakes ופארק שעשועים לילדים.

מלון זה נבחר על ידינו כמצטיין מבין ארבעת בתי המלון השונים שהתארחנו בטיול זה, ולא שכחנו להמליץ עליו באינטרנט.

נקודת מבט אישית: למלון הגענו בדרך למפלי הניאגרה מאחר שהחלטנו לחנות לילה בסביבה הנעימה. מאוד מצא חן בעינינו העיצוב של המלון כפי שהוא משתקף בתמונה. הסגנון הכפרי משך את תשומת ליבנו ואשתי ואני החלטנו שכשיגיע הזמן לעצב את ביתנו מחדש נבחר בסגנון דומה ולכן צילמתי את הלובי מכל זווית אפשרית.

עקב קוצר זמן נבצר מאיתנו להגיע לכפר של כת האמיש המסקרנת שבפנסילבניה.

אמיש (Amish) הוא שמה של קהילה נוצרית אנבפטיסטית (ראה מיד) פרוטסטנטית שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית. הם מאמינים כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, וכי הטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמם את המחויבויות הנובעות מטקס זה. משום כך סוג אמונה זה נקרא אנבפטיזם, (ביוונית: הטובלים מחדש).

מקור האמיש הוא בשווייץ וגרמניה ויישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינת פנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה. אין לאמיש יישובים נפרדים, הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה', באזורים כפריים.

אנשי הקהילה מאמינים בחיי פשטות וצניעות ובפציפיזם. אין ברשותם מכוניות, הם משתמשים בכרכרות רתומות לסוסים וכמו כן השימוש שלהם בחשמל מוגבל מאחר שהם לא צורכים חשמל מהרשת הציבורית.

סימן היכר לגברים הוא זקן והיעדר שפם, ויש הטוענים שהסיבות לכך דתיות ויש הטוענים שהדבר בא לשמור על היגיינה בזמן האוכל.

חברי קהילה ש"סוטים" מדרך הישר ומסרבים לחזור בתשובה, או שמוחרמים, בדרגה זו או אחרת, או שמגורשים מהקהילה.

לא קיים בית תפילה או בית כינוס כלשהו ואין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום טקסים דתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר.

העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרבם. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו.

האמיש שהם למעשה "דוסים" נוצרים אמריקאיים ולמרות שהם מסתייגים מאורח החיים החילוני הם מוקירים את המדינה האמריקאית שמאפשרת להם לחיות כרצונם. הם מתנגדים לקבלת שירותים וקצבאות מהמדינה החילונית מאחר שהם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הקהילה במסגרת משפחתית וקהילתית. הלוואי עלינו דוסים כאלה.

נקודת מבט אישית: בטיול הבא לארצות הברית נשתדל להשלים את החסר.

בדרכנו מניו יורק למפלי הניאגרה עצרנו, לביקור צהריים קצר, אצל עמליה ולארי בראונשטיין המתגוררים בעיירה בשם בת'אני שבקונטיקט.

ארצות הברית אינה רק גורדי שחקים המרוכזים באזורים עירוניים צפופים הנמצאים בעיקר בחופי שני האוקיינוסים. רוב שטחה של ארצות הברית הוא כפרי, בעיקר פנים הארץ, אך לפי הסטטיסטיקה כ-80% מתושבי ארצות הברית גרים באזורים עירוניים ורק כ-20% באזורים כפריים.

לא ברור אם האזור שבו משפחת בראונשטיין גרה מוגדר על פי הסטטיסטיקה ככפרי, אך הבית טובל בכרי דשא נרחבים ומוריקים ומבחינתנו זה היה העיקר.

בלילה האחרון לשהותנו בניו יורק, בני אודי קיים את הבטחתו ולקח אותנו לאחת המסעדות הטובות והמעניינות שביקרנו אי פעם. מדובר במסעדת המתאבנים הספרדית Boqueria שבה אכלנו Tapas (מתאבנים) אנינים ובין היתר אף זכינו לטעום בשר תמנון רך ובהיר נימוח בפה (Pulpoa la Gallega). לאכזבתנו כי רבה, בשר תנין לא הוגש אותו הערב.

לאניני הטעם שמבינכם, המנות שהזמנו בתחילה היו:

Patatas Bravas (תפוחי אדמה קלויים ברוטב עגבניות)
Pan con Tomate (לחם קלוי עם רוטב עגבניות ושום)
Bombas De La Barceloneta (תפוח אדמה עם איולי ורוטב פלפל פיקנטי)
Pintxos Morunos (שיפודי בשר)
Sangria (משקה ספרדי המכיל יין אדום, פירות קצוצים, ממתיק וברנדי)

ולאחר מכן המשכנו ב:

Pulpo a la Gallega (בשר תמנון מבושל ביין המוגש עם תפוחי אדמה)
Focaccia (פוקאצ'ה)

ולקינוח:

Churros (צ'ורוס – רצועות של בלילה מתוקה המטוגנות בשמן עמוק וטבולות בשוקולטה חמה)

המבחר במסעדה עשיר, צבעוני ומגוון להפליא ויותר מכל מעורר תיאבון, והמחירים לא בשמיים.

הכתובת המלאה של המסעדה היא: Boqueria Flatiron, 53 W 19th St, New York, NY 10011

מומלץ בחום לאניני הטעם שמבינכם – לא לשומרי כשרות.