יוליקה התחיל עם שעלת וסיים עם חצבת בגיל חמש. כאשר רוז'י בת השכנים חלתה בשנית ויוליקה, אחרי תקופת דגירה, הופיעה לו פריחה על הבטן ידעתי בודאות שגם הוא חלה בשנית. לא התרגשתי יותר מדי ולקחתי את הילד למרפאה הקרובה. יוליקה קיבל הפנייה לבית חולים ולקחנו מונית כי היה לי פחד מאמבולנסים. אושפזנו שנינו מיד לשישה ימים לטיפול (ברומניה של אותם השנים מקובל היה שהאמא מתאשפזת עם הילד החולה בבית החולים.)

יוליקה קיבל טיפול שכלל כל יום זריקה של 400,000 יחידות פניצילין. למרות שיוליקה היה איתי הוא בכה שהוא רוצה הביתה. בחדר הסמוך היתה מרכזנית במשמרת לילה שבאה להודיע לי שהבכי מפריע לשאר הילדים. יוליקה היה אז בן ארבע כך שיכולתי לדבר איתו. הסברתי לו שאנחנו נהיה בבית חולים רק לשישה ימים וביום ראשון נחזור הביתה.

לשמחתי הודיעו לנו שנוכל ללכת הביתה כבר בשבת שכן הטיפול נתן תוצאות טובות ואת הזריקה של יום ראשון נעשה כבר בבית במרפאה.

יוליקה התנגד לחזור הביתה בשבת ואמר, "אבל את הבטחת שנלך הביתה ביום ראשון."

וכך היה, אנחנו חזרנו הביתה ביום ראשון, מילה זאת מילה.

אבל למה קראתי לסיפור זה בשם "חזרת" כשאני למעשה מספרת יותר על מחלת השנית?

אחרי גיל חמש כשיוליקה חלה בחצבת והלכתי איתו לביקורת אמרתי לרופאה, "הוא כבר חלה בכל מחלות הילדים."

לזה הרופאה ענתה, "חוץ מחזרת!"

ואכן זו האמת, יוליקה לא חלה בחזרת בילדות. זה קרה שנים לאחר מכן בהיותו כבר אב לילדים. הוא נדבק בחזרת מבנו אודי.