את איתן הכרתי לפני 40 שנה בעקבות הקשר עם אריאלה.
מיד בלטה העובדה שהג'ינג'י השקט, כפי שכונה באחד ההספדים, הוא איש שיחה נעים הליכות היודע להקשיב בסבלנות וסובלנות גם כאשר הדברים לא נראים לו ותמיד דיבר מעט וברוגע. במשך השנים שוחחנו רבות על נושאים שונים כשאני הייתי הדברן מבין השניים ואיתן תמיד ידע לתמצת במשפט אחד קצר וקולע את העניין.
איתן היה מלח הארץ ואיש ארץ ישראל בכל רמ"ח אבריו ותמיד הזכרנו בהערכה את העובדה שאת הבר מצווה של אורן חגג אתו בחיק הטבע, עם תרמיל ושק שינה, ברגעי קסם אינטימיים בלתי נשכחים.
בטיולים המשותפים שלנו איתן הפגין התמצאות וניווט מופלאים בשבילי הארץ ורגביה עוד לפני ימי ה-GPS.
אבל יותר מכל איתן היה איש של עשייה ונתינה.
באחד הפעמים שהתארח בביתנו דיברנו על שירים ומוסיקה והראיתי לאיתן שיר שאימי, עליה השלום, כתבה לפני עשרות שנים. איתן תחב את פיסת הנייר לכיס חולצתו באומרו שילחין את השיר ולא יסף.
לא התייחסתי לדברים ושכחתי מכל העניין. כעבור מספר חודשים התארחנו אצל איתן ואריאלה בקיבוץ, סמוך ליום הולדתי.
לפתע, ללא שום הודעה מוקדמת, פרצה ממערכת הקול שבסלון נעימה ענוגה לא מוכרת בליווי מספר מלים מוכרות בקולו הצלול והמלא הבעה של איתן. היה זה השיר שאימי כתבה. להפתעתי ושמחתי לא היה גבול והייתה זו מתנת יום ההולדת הכי מרגשת שקיבלתי מימי.
געגועים.
