אפיפיור |
כהונה |
חשיבות |
פטרוס הקדוש |
30-67 |
היה הבולט מבין שנים עשר שליחיו של ישו וממנו קיבל את מפתחות שערי גן עדן על-פי המסורת הנוצרית. נחשב לאפיפיור הראשון וההגמון הראשון של רומא. על פי הברית החדשה שמו היהודי היה שמעון בר-יונה, היה דייג, יליד כפר ליד הכנרת. |
סילבסטר הראשון |
314-335 |
בתקופת נבנו הכנסיות החשובות והגדולות של רומא: הבזיליקה וכנסיית סן פייטרו בוותיקן. נאמר עליו שהשתתף בוועידת ניקיאה הראשונה שבה נקבעו עקרונות הכנסייה הנוצרית, ובהם האני מאמין הנוצרי ומועד חג הפסחא. המסורת הנוצרית מייחסת לסילבסטר את הטבלתו של הקיסר קונסטנטינוס לנצרות, שהיה למעשה הקיסר הנוצרי הראשון. מיתוס הרווח בעיקר בחברה החרדית רואה בסילבסטר צורר היהודים. מקור ההאשמות הוא ככל הנראה בכרוזים שונים המביעים התנגדות לחגיגות ליל הסילבסטר וגם ביחס הכנסייה הקתולית בשנים מאוחרות יותר כלפי היהודים. למעשה אין ראיות לרדיפת יהודים בידי הכנסייה בתקופתו. צו מילנו, אשר הבטיח חופש דת לנוצרים, כלל גם הכרה בחופש הדת של היהודים. |
לאו הראשון |
440-461 |
חיזק את מעמד האפיפיור כראש הכנסייה, וכסמכות העליונה בתחום השיפוט הכנסייתי. שכנע את אטילה ההוני לא להסתער על רומא. |
גרגוריוס השביעי |
1073-1085 |
הרפורמות שהונהגו על ידו קבעו כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות. תפקידים אלו היו כרוכים בעוצמה רבה ובממון רב, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים היא שגרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה. הוא גם הנהיג את האיסור על כמרים להינשא (ניקולאיזם), והפסקת הנוהג של מכירת תפקידים כנסייתיים בכסף (סימוניה). אחת מתוצאות הרפורמה הייתה הדחתו של האפפיור בידי היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ונידויו של הקיסר על ידי האפיפיור. ב-1077 השפיל הקיסר את עצמו בפני גרגוריוס וביקש מחילה באקט שנודע בשם "הליכה לקנוסה". |
אורבנוס השני |
1088-1099 |
יזם את מסע הצלב הראשון ויסד את הקוריה הרומאית, היא גוף המהווה את הרשות המבצעת של הכס הקדוש. |
אלכסנדר השלישי |
1159-1181 |
בתקופתו הגיעה לשיאה ההתנגשות בין האפיפיורות לבין הקיסרות הרומית הקדושה, עליה שלט במקביל לכהונתו של אלכסנדר הקיסר פרידריך ברברוסה. ב-1170 גינה אלכסנדר את הנרי השני על רצח תומאס בקט, אותו העלה למעלת קדוש ב-1173. ב-1179 כינס אלכסנדר השלישי את ועידת לטראנו השלישית שהיא הוועידה האקומנית האחת-עשרה ואחת הוועידות החשובות ביותר בימי הביניים. בין יתר החלטות הוועידה הוחלט שהרוב הדרוש בקונקלווה הוא שני-שלישים מקולות הקרדינלים על מנת לבחור אפיפיור, ביטול כל החלטות האנטי-אפיפיורים, פטור מלא של הכנסייה מכל סמכות שיפוטית אזרחית ושמירה על רכושה העצמאי ממיסי הריבון החילוני, גינוי ואיסור הסימוניה, גינוי ואיסור נישואי כמרים וביקור שלהם במנזרי נשים ללא סיבה טובה וכן הנחיות אנטישמיות: איסור על יהודים ומוסלמים להעסיק משרתים נוצרים וקבלת כל עדות של נוצרי כנגד יהודי בבית משפט. |
אינוקנטיוס הרביעי |
1243-1254 |
מורשתו העיקרית היא הבולה המתירה שימוש בעינויים על ידי האינקויזיציה על מנת להשיג הודאות מכופרים. הוא יצא בתקיפות כנגד עלילות הדם וקבע כי בעטין: "היהודים חיים תחת שלטון הנסיכים והאצילים בתנאים הגרועים מאלו שחיו בהם אבותיהם תחת פרעה במצרים". עמדתו הייתה מאז לקו הרשמי של הכנסייה בנושא. |
קלמנס השישי |
1342-1352 |
ניסה לחזק את מעמד האפיפיורות על חשבון הכנסיות המקומיות, דבר שגרם להתמרמרות רבה שכן הכנסות רבות היו תלויות בכך. מגפת המוות השחור פרצה בשנת 1348 - קלמנט השישי הגן על היהודים מפני אלה שטענו כי היהודים גרמו למגפה. |
קליקסטוס השלישי |
1455-1458 |
יזם את מסע הצלב שמטרתו הייתה לשחרר את קונסטנטינופול מידי התורכים. ערך משפט חוזר לז'אן ד'ארק, לאחר מותה, שבו זוכתה מכישוף. תנ"ך גוטנברג הודפס לראשונה בימיו. |
קלמנס השביעי |
1523-1534 |
סירב לאשר את גירושיו של הנרי השמיני מלך אנגליה מקתרינה מאראגון מה שהוביל להתנתקותו של הנרי מהכנסייה הקתולית והקמת הכנסייה האנגליקנית. תקופתו כאפיפיור הייתה מאופיינת בתכססנות פוליטית מתוחכמת מחד גיסא, אך גם בחוסר יכולת להתמודד עם הרפורמציה מאידך גיסא. התקופה מאופיינת בחוסר יציבות באיטליה, שהשפיעה על הלכי רוח משיחיים, גם בקרב הקהילה היהודית אשר שניים ממנהיגיה, דוד הראובני ושלמה מולכו אף נועדו עם האפיפיור. |
גרגוריוס השלושה עשר |
1572-1585 |
שמו של גרגוריוס השלושה עשר נודע בעיקר בשל הלוח הגרגוריאני. הוא הכריז באמצעות צו שאחרי ה-4 באוקטובר 1582 יבוא ה-15 באוקטובר 1582, וכך קוצרה שנת 1582 ב-10 ימים. הבעיה הייתה שבלוח היוליאני, שהיה נהוג מאז שנת 45 לפנה"ס, השנה הייתה ארוכה מדי, ובמשך השנים נוצר פער של עשרה ימים בחישוב מועד טקס חג הפסחא וטקסים נוצרים אחרים. |
פיוס השישי |
1775-1799 |
גינה את המהפכה הצרפתית ואת הצהרת זכויות האדם והאזרח, מה שהוביל לפלישת נפוליאון לאיטליה ולהדחת האפיפיור. |
פיוס התשיעי |
1846-1878 |
האפיפיור שכהונתו הייתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של הנצרות (32 שנה). פיוס יזם וכינס את וועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870). בוועידה זו הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו. מכח סמכותו זו קבע פיוס באופן רשמי את הדוגמה של ההתעברות הטהורה של מרים הבתולה, לפיה היא הרתה את ישו בעודה בתולה. בתקופתו נחטף היהודי אדגארדו מורטארה על ידי משטרת הוותיקן, ולא הועילו פניות מצד מנהיגים שונים, לרבות מקהילות באירופה ומצד נשיא ארצות הברית יוליסס גרנט לאפיפיור פיוס התשיעי לשחררו. האפיפיור סירב. |
פיוס השנים עשר |
1939-1958 |
כיהן בתקופת מלחמת העולם השניה והמלחמה הקרה שבאה בעקבותיה. התנגד לקומוניזם וקידם שלום עולמי. תקופת כהונתו כאפיפיור, בין השנים 1939 ל-1958, הייתה ועודנה שנויה במחלוקת בשל התנהלותו בעת מלחמת העולם השנייה והשואה לנוכח השמדת היהודים - העובדה שלא גינה את ההשמדה בפומבי באופן ספציפי, אלא רק את זוועות המלחמה והגזענות באופן כללי, עוררה כלפיו ביקורת. לעומת זאת, מגיניו טוענים כי פעל אישית להסתרת אלפי יהודים במנזרים ובכנסיות בזמן המלחמה וכי העדיף פעילות חשאית למען היהודים, בגלל חששו מאימת הנאצים שרדפו את הכנסייה הקתולית. |
יוחנן העשרים ושלושה |
1958-1963 |
תומך נלהב של צדק, שלום ואחדות נוצרית. בשנת 1962 כינס יוחנן ה-23 את מועצת הוותיקן השנייה אשר מטרתה לעדכן את תפיסת העולם של הכנסיה. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כשליח אפיפיורי בטורקיה וביוון והציל אלפי יהודים מהשמדה. בראשותו שינתה הכנסייה הקתולית את יחסה ליהדות, לחיוב, בצורה משמעותית. |
פאולוס השישי |
1963-1978 |
למרות הרוח החדשנית הנובעת מהחלטות מועצת הוותיקן השנייה, פרסם פאולוס השישי גם אנציקליקות (אגרות אפיפיור) שמרניות ושנויות במחלוקת. אחת מהן, ב-1968, קבעה כי הכנסייה מתנגדת לשימוש באמצעי מניעה. קיים מידע, מצד אחד, כי פעל להשגת סכומי כסף להצלת יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השניה, אך מצד שני, כי ייתכן והיה מעורב בפעילות הוותיקן לאפשר לקצינים נאציים להימלט מדין לאחר המלחמה. |
יוחנן פאולוס הראשון |
1978 |
כהונתו הקצרה (33 ימים בלבד) מנעה ממנו מלהשאיר חותם של ממש, אך הוא זכור בעיקר כאיש ידידותי, חביב התקשורת ועניו. עיקר המורשת של כהונתו הקצרה טמונה בתדמיתו החמה ובפשטות והעממיות שהוא הביא עימו לתפקיד. טקס ההכתרה המפואר, שהיה נהוג לפניו, הוחלף על ידו בטקס צנוע ותכליתי יותר הנוהג מאז. הוא היה האפיפיור הראשון שבחר שם כפול, שנועד להכיר תודה לשני קודמיו בתפקיד: יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי (הראשון מינהו לבישוף; השני לחשמן). הוא אף היה הראשון באפיפיורים שהוסיף את הסיפא היתרה "הראשון" לשמו. גם בקרב מי שלא האמינו בתאוריות הקשר, עוררה פרשיית מותו ספקנות וחשדנות מסוימת כלפי בכירי הוותיקן. |
יוחנן פאולוס השני |
1978-2005 |
האפיפיור הראשון ממוצא סלאבי. שיפר את היחסים בין הדתות, תמך בהפלת הקומוניזם אך דעותיו השמרניות בנושאים כנסייתיים עוררו ביקורת. בתקופתו של יוחנן פאולוס כונן הוותיקן קשרים עם מדינת ישראל, ובשנת 2000 ערך האפיפיור מסע היסטורי לארץ. יחסיו עם העולם היהודי היו טובים במידה חסרת תקדים. |
בנדיקטוס השישה עשר |
2005-2013 |
פרש מכס האפיפיור, לטענתו עקב מצב בריאותי רעוע אך זמן קצר לפני שהודיע על התפטרותו התקבלה בוותיקן הודעה מאחת מממשלות אירופה לפיה יש כוונה להוציא נגד בנדיקטוס השישה עשר צו מעצר בחשד להסתרת מידע על מקרים של ניצול מיני שביצעו כמרים ברחבי העולם או מקרים בהם הסתירו כמרים מידע על ניצול מיני של ילדים על ידי חברי קהילתם. היה בין המתנגדים הבולטים לנישואי כמרים ולהפלות מלאכותיות. בין השאר, אסר על כמרים להזכיר אופציה של הפלה באוזני קטינות הרות הפונות אליהם. הוא התנגד לכל סוג של זוגיות הומוסקסואלית. כן הביע התנגדות נחרצת לשימוש באמצעי מניעה. על אף עמדות שליליות שהשמיע כלפי הדתות המזרחיות, הבודהיזם וההינדואיזם, והתנגדות לקבלתה של טורקיה, בעלת הרוב המוסלמי לאיחוד האירופי, הוא נחשב לבעל עמדה אוהדת ליהדות. בכך הוא ממשיך בדרכו של קודמו בתפקיד, יוחנן פאולוס השני. כשניסח את התקציר הרשמי הפופולרי של ההשקפה הקתולית, נענה לבקשות יהודיות והכליל בתוכו את עמדותיה החיוביות והמעודכנות של הכנסייה כלפי היהודים ובין היתר כי אין בסיס לטענות שהיהודים הובילו את הוצאתו להורג של ישו. |
פרנציסקוס |
2013- |
כארכיבישוף נודע באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר, והוא נוסע בתחבורה הציבורית. הוא מטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה, אך הקפיד להרחיק את עצמו מ"תאולוגיית השחרור" (Theologia liberationis), זרם רעיוני הרווח בכנסייה בדרום-אמריקה שרבים מתומכיו מזוהים עם הסוציאליזם ואף עם המרקסיזם. למרות שהתנגד לתוכנית ממשלתית להפצה בחינם של אמצעי מניעה, פרנציסקוס מחזיק בעמדות ליברליות יחסית בנושא, ומאמין כי ניתן להשתמש בהם כדי למנוע התפשטות מחלות. הוא מתנגד נחרץ להפסקת היריון והגדירה כ"שד המנוגד לתוכניתו של האל". ב-2010 התנגד בחריפות לאישור הממשלה לערוך נישואים חד-מיניים בארגנטינה. הוא גם עודד את הכמורה ואת ההדיוטות להתנגד להמתות חסד. ב-25 וב-26 במאי 2014 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בישראל. ידוע ביחסיו הטובים עם הקהילה היהודית בארגנטינה, עוד בימיו כארכיבישוף של בואנוס איירס. בשנת 2010 פרסם האפיפיור לעתיד ספר על הדיאלוג בין האמונות יחד עם הרב אברהם סקורקה הארגנטיני. |
רועה צאן: ציור בשמן על קנבס של ארנה רובין מ-1997
הרועה הטוב היא אלגוריה תנכית לאלוהים ובנצרות לישו המדמה אותם לרועה הדואג לצאנו, המייצג את העם או את בני האדם בכלל. האלגוריה נזכרת בברית החדשה בשני מקומות עיקריים. בראשון ישו מעיד על עצמו כי הוא הרועה הטוב; ובשני מתוארת מסירותו לכל אחד ואחד מקהל מאמיניו, אפילו הוא אחרון החוטאים.
גלריית הציורים של ארנה רובין באינטרנט
מקור: ויקיפדיה
ערכים נוספים
* ארנה רובין הייתה אישה מאוד סקרנית. היא לא הכירה את האינטרנט וחבל כי בטוח שיכלה למצוא בו כלי רב ערך. במחברת עבת כרס, שנמצאה בדירתה לאחר פטירתה, היא כתבה לעצמה אנציקלופדיה פרטית משלה. היא אספה נתונים שונים, במיוחד כאלה שניתן להציג בטבלאות ועניינם ידע עולם, ורשמה אותם במחברתה. מקור הנתונים לא כל כך ברור. מיעוטם בנה צבי, וכותב שורות אלו, סיפק על פי בקשתה אך את רובם היא ליקטה מעיתונים ומגזינים ברומנית וגרמנית, ספרי לימוד של בנה, יומני תלמיד ומקורות אחרים.
|