Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
ארץ הצבי הוקרה הקדמה שני דורות יומני קוציקה קישורים

שבוע נוסטלגי בוינה - ספטמבר 2019
צבי יוליאן רובין

השנה החלטנו לנסוע לוינה לשבוע. הסיבה הטריוויאלית – וינה אתר תיירותי מעניין. הסיבה השנייה היא תרבותית שכן סבתי נולדה בצ'רנוביץ, אוסטרו-הונגריה, ושפת האם של אימי ושלי הייתה גרמנית, מה שדעך אצלי לצערי; מוסיקה קלאסית שמעתי בבית, קרמשניט עוגת הילדות שלי. הסיבה השלישית היסטוריה משפחתית שכן משפחתנו חנתה חניית ביניים בוינה, בסוף 1961, בדרך לישראל. הייתי אז בן שמונה ולמרות הזיכרונות המעורפלים נראה מרגש לבקר במחנה המעבר או מה שנותר ממנו.

וינה היא עיר מדהימה משובצת מבנים מרשימים עתיקים רבים משומרים היטב: ארמונות, כנסיות, פרקים ציבוריים ומוזיאונים – גן עדן לחובבי מוזיקה, תיאטרון, אופרה ואדריכלות. וינה ידועה בתרבות המסעדות ובתי הקפה שלה וגם בתחבורה ציבורית יעילה כל שעות היממה. ניקיון וסדר נראים בכל מקום והוינאים האדיבים מסבירים פנים לתייר. ניכר שוינה היא עיר שתושביה ותירייה נהנים מאיכות חיים גבוהה. יחד עם זאת זו לא עיר זולה לאלה שמתכוונים לאכול במסעדות ולבקר באתרים בתשלום.

מקומות ואנשים
פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה
הדנובה הכחולה
מחנה המעבר בקורנויבורג
שטראוס ומוצרט
מנזר מלק
מאסטר שף
בית הונדרטוואסר
ארמון שנברון
מאסטר שף
בית המלון שלנו
קוריוז
הגיגים

פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה

תמונות של פרנץ יוזף, הקיסר הצעיר, ואשתו הקיסרית אליזבט ("סיסי") על קיר קפה סנטרל (Cafe Central), וינה

את השם פרנץ יוזף (Franz Joseph) שמעתי רבות בילדותי מפי אימי בהערצה.

פרנץ יוזף (1916-1830), לבית הבסבורג, היה אחד השליטים הבולטים באירופה של המאה ה-19. היה אהוד על עמי האימפריה האוסטרו-הונגרית שבראשה עמד עקב המדיניות הליברלית היחסית לתקופה שבה נקט.

יחסו של פרנץ יוזף ליהודים היה סובלני ואוהד, והם העריצוהו. עת נבחר לקיסר נפתחה תקופה ביהדות אוסטריה הנחשבת ל"תור זהב". הקיסר העניק ליהודים שוויון זכויות, באומרו כי "הזכויות האזרחיות והמדיניות אינן תלויות בדת". היהודים כינוהו בהערצה "הקיסר ירום הודו" (הקיר"ה) וחיברו עבורו תפילות ושירים שהודפסו בסידורי התפילה. ב-1869 ביקר הקיסר בירושלים, שם התקבל באהדה רבה על ידי הקהילה היהודית.

בית הקפה הוא אחד הותיקים שבוינה ומעוצב עיצוב מרשים של פעם. בבית הקפה התארחו פרויד, לנין ואף הרצל שלנו וטעמו מעוגות השטרודל המשובחות ולגמו קפה משובח.

אני הזמנתי קרמשניט, העוגה המיתולוגית של ילדותי, שנראה בתמונה למטה, וקיוויתי שזה לא ייגמר לעולם.


עוגת הקרמשניט שלי

הדנובה הכחולה

טירה מהמאה ה-12 על גדות הדנובה

עד גיל שמונה גרתי בגאלאץ, רומניה, שעל גדות הדנובה. רבות מחוויות הילדות שלי התרחשו סביב הנהר. חצינו, כל המשפחה, את הנהר הרחב לצידו השני משום ששם היה חוף הרחצה. החצייה נעשתה בסירה קטנה מתנדנדת קלות על הגלים, ואני פחדתי. בדרך שתינו מים ישירות מהדנובה מה שאי אפשר לעשות היום.

הדנובה מעוררת אצלי התרגשות וגעגועים כך שברור שבטיול לוינה לא יפקד מקומו של שיט משמעותי בדנובה. נרשמנו לסיור בן שמונה שעות שחלקו שיט בדנובה, בן שעתיים, וחלקו נסיעה באוטובוס לעמק הווכאו (Wachau Valley), אזור הכרמים המפורסם של אוסטריה וגם למנזר המרשים בגודלו וביופיו, של העיירה מלק (Melk Abbey) (ראה למטה).

בתמונה למעלה טירה מהמאה ה-12 על גדות הדנובה, שצילמתי מהאונייה ששטנו בה, קרוב למלק. לאונייה שם מתבקש – "הדנובה הכחולה" שנראית בתמונה למטה.

הסיור עלה E80 לבן אדם, יקר אבל כדאי.


אתי, אשתי, על גדות הדנובה כשברקע כפר אוסטרי פסטורלי

"הדנובה הכחולה" האוניה שבה שטנו למנזר של מלק


הדנובה הכחולה – יוהאן שטראוס

מחנה המעבר בקורנויבורג

הבניין הראשי של מחנה המעבר בקורנויבורג כפי שנראה היום

בסוף 1961, בהיותי בן שמונה, עלינו לארץ מרומניה דרך וינה והתאכסנו למספר ימים במחנה מעבר בעיירה קורנויבורג (Korneuburg) הנמצאת במרחק 12 ק"מ מוינה. למרות הזיכרונות המעורפלים נראה מרגש לבקר במחנה המעבר או מה שנותר ממנו.

פנינו לבניין העירייה ופקידת מודיעין צעירה ואדיבה, שנולדה שנים רבות לאחר שהמחנה נסגר, לא שמעה על מחנה המעבר והפנתה אותנו בטלפון להיסטוריון המקומי – מר פראנץ קאופה (Franz Kaupe) שלמזלנו האנגלית שגורה בפיו. סיפרתי לו שאני שהיתי בעיירתו במחנה המעבר בתור ילד והוא שמח להיפגש איתנו.

מר פראנץ קאופה ואני מחליפים כתובות
יותר על הביקור שלנו במחנה המעבר בקורנויבורג

שטראוס ומוצרט

הקהל ממתין לקונצרט של שטראוס ומוצרט בארמון שנברון

את השמות שטראוס, מוצרט וורדי שמעתי תדיר בבית.

ישראל רובין, אבי, למד בילדותו כשש שנים לנגן בכינור בגאלאץ שברומניה. ישראל אהב באופן מיוחד אופרות וחזנות שהיו ז'אנר מוסיקלי קרוב. אני זוכר מילדותי שאסור היה להפריע לו כאשר האזין לאופרה או לחזנות, שאהב ממעמקי נשמתו, והיה שוקע בדריכות אל בין הצלילים עם פנים זוהרות.

ארנה, אימי, העדיפה אופרטות קלילות אך במיוחד את יוזף שמידט, שהיה זמר אופרה יהודי נודע, אחד הטנורים הגדולים בשפה הגרמנית, וחזן מפורסם שנולד בכפר ליד צ'רנוביץ – מקום הולדתה של אימי. בין היתר שמידט הופיע בהצלחה מרובה על בימות ברלין ווינה וכיכר נקראת על שמו בוינה.

לכן, ברור היה שבוינה לא ייפקד מקומו של קונצרט בתפריט שלנו, ואין טוב משטראוס ומוצרט – אולי שני היוצרים, של המוסיקה הקלאסית, הידועים ביותר באוסטריה ובכלל.

הקונצרט נערך בארמון שנברון (Schloss Schönbrunn) המפואר ששימש כארמון הקיץ של קיסרי בית הבסבורג (ראה גם בהמשך). הקונצרט נקבע לשעה 8:30 וכבר חצי שעה קודם האולם היה מלא. ב-8:30 בדיוק הדלתות נסגרו ונגני התזמורת עלו בטור עורפי על הבמה – כמה אופייני.

הקונצרט היה מהנה, קליל והומוריסטי ומלווה בשני זמרי אופרה חינניים ומתאים לקהל לא מומחה למוסיקה קלאסית. הקונצרט הסתיים כמצופה ב"דנובה הכחולה", הואלס של שטראוס, מה שריגש אותי שכן נולדתי בגאלאץ, רומניה, שעל גדות הדנובה.

מחיר כרטיס לקונצרט במקום קרוב לבמה E75, ישנם כרטיסים זולים יותר.


אנחנו מחכים לקונצרט


סיום הקונצרט

סלפי עם מוצרט


מוזיקת לילה זעירה – מוצרט

מנזר מלק

מנזר מלק

מנזר מלק (גרמנית: Stift Melk) הוא מנזר קתולי בנדיקטיני הממוקם על צוק מעל העיר מלק, כ-80 ק"מ מוינה. המנזר צופה על נהר הדנובה הזורם דרך עמק הוואכאו. במנזר ספרייה מפורסמת וכנסייה.

המנזר נוסד בשנת 1089 ובמהלך קיומו סבל ממספר שריפות ופגעים אחרים ושוקם מספר פעמים. במאה ה-12 נוסד במנזר בית ספר לנזירים וספריית המנזר התפרסמה במהרה בזכות אוסף כתבי היד העשיר שבה. הסקריפטוריום (חדר המיועד להעתקת כתבי יד) במנזר היה המקום העיקרי שבו נוצרו והועתקו כתבי היד. בכל מנזר בנדיקטיני רק הכנסייה יותר חשובה מהספרייה.

בספרייה בת 12 החדרים כ-100,000 כתבי יד וספרים, עתיקים וחדשים יותר, בתחומים שונים כמו תנ"ך (גם בעברית), ברית חדשה, תיאולוגיה, משפט, אסטרונומיה והיסטוריה.

המנזר מפעיל בית ספר תיכון בן 900 תלמידים לשני המינים. בית הספר הוא אחד העתיקים באירופה.

למלק הגענו עם סיור שחלקו נסיעה באוטובוס וחלקו שיט בדנובה. הסיור נמשך כ-8 שעות (ראה גם למעלה). המחיר לבן אדם 80E, יקר אבל כדאי.


Emgonzalez / Wikimedia Commons
הספרייה של מנזר מלק

בית הונדרטוואסר

בית הונדרטוואסר הצבוע בצבעים עזים, צמחיה על הגג וענפים מציצים מהחלונות

בית הונדרטוואסר (Hundertwasserhaus) בוינה הוא בית מגורים שתוכנן בסגנון אקספרסיוניסטי (קווים גסים, צבעים עזים) על פי רעיונותיו של האמן האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסר.

ראשית הבניין בשנות השמונים על פי יוזמתו של הקנצלר האוסטרי דאז, ברונו קרייסקי, שדרבן את ראש עיריית וינה להזמין את האומן לבנות בניין ברוח תפיסתו האדריכלית בעיר.

הבניין בנוי מלבנים, מצויות בו רצפות גליות, גג המכוסה באדמה, עצים ועשב, עצים גדולים צומחים מתוך חדרי הדירות וענפיהם מציצים מהחלונות. חזיתות הדירות וכן החללים הפנימיים צבועים ומקושטים בסגנונות שונים.

תכנון אדריכלי זה נובע מתפיסתו של האמן על ההרמוניה ההכרחית שבין האדם לטבע על מנת לטפח איכות סביבה והגנה על הטבע.

הבניין הוא אתר תיירותי מרכזי בוינה ונהפך לחלק מהמורשת התרבותית האוסטרית. הבניין משקף את היות וינה אחת הערים הכי סביבתיות בעולם על פי מדדים שונים המתפרסמים מדי פעם.


המזרקה שבחזית הבניין


ארמון שנברון

אתי, אשתי, ואני בשערי ארמון שנברון

ארמון שנברון (Schloss Schönbrunn – בגרמנית: ארמון מעיין-יפה) שבוינה היה מעון הקיץ הרשמי של קיסרי בית הבסבורג. הארמון המפואר הוא בסגנון הרוקוקו – סגנון מקושט ותיאטרלי בצורה יוצאת דופן המאופיין באלמנטים מוזהבים, צבעי פסטל וצורות אסימטריות וגליות במטרה ליצור אשליה של תנועה ודרמה. לארמון 1441 חדרים והוא אחד האתרים החשובים ביותר מבחינה ארכיטקטונית, תרבותית, והיסטורית באוסטריה. הארמון מהווה אטרקציה תיירותית מרכזית בוינה. ההיסטוריה של הארמון והגנים העצומים המקיפים אותו, הפרושה על פני 300 שנה, משקפת את טעמים משתנים, עניין, ושאיפות של קיסרי בית הבסבורג לדורותיהם.


הגנים העצומים המקיפים על ארמון שנברון ביום סגריר. בארמון ישנם מספר גנים ובין היתר בית הדקלים, גן חיות, גן מבוך, גנים בוטניים, גני הארמון עצמו


מאסטר שף


קרמשניט בקפה דימל (Cafe Demel)


חלון שקוף מאפשר להציץ אל מאחורי הקלעים של קפה דימל. קרמשניט טעים טעמנו בבית הקפה המפורסם (ראה מימין) שתור ארוך אך מהיר משתרך בכניסה. בית הקפה הוא בעל היסטוריה מפוארת מאחר שהיה הקונדיטוריה העיקרית שסיפקה מיני מאפה לבית המלוכה האוסטרי.

שניצל וינאי כהלכתו אצל פיגלמילר (Figlmuller)


תור ארוך אצל פיגלמילר, אבל התור זז מהר


זאכרטורטה (Sachertorte) בשוק האוכל המופורסם של וינה (Naschmarkt)


שטרודל בשוק האוכל של וינה


קפה מול הקתדרלה: קפה וינאי - תערובת וינאית עם קצפת (Wiener Melange mit Schlagobers). למעשה מדובר במעין קפוצ'ינו עם קצפת.

עוגיות במספר טעמים בשוק האוכל של וינה

עוגת Balz Torte שפיתח קונדיטור מקומי בקורנויבורג (Korneuburg). על דסקת השוקולד הלבן מופיעה דמותו של הנסיך אויגן מסבויה, אשר נודע כאחד ממצביאיו המזהירים של בית הבסבורג, שניצח את העות'מאנים במספר מערכות.


Hotel Mercure Vienna First


ציון 8 בסולם יוליסס

Hotel Mercure Vienna First

לבית המלון Hotel Mercure Vienna First הגענו עקב המלצה ואנחנו מתכוונים להמשיך להמליץ עליו הלאה.

בית המלון לא גדול – סה"כ כמה עשרות חדרים. המלון ממוקם במרכז העיר קרוב לכל מקום – יתרון חשוב לתייר שלא רוצה לבזבז את זמנו בנסיעות. בית המלון אסתטי, החדרים נוחים, והשירות טוב והמלון מוגדר כארבעה כוכבים. ארוחת הבוקר איכותית ומגוונת והכול מוגש במידה – כמו שצריך. באופן מפתיע הניקיון וסידור החדרים לא מושלמים אם כי סבירים. בית המלון שייך לרשת Accorhotels שלה מלונות רבים בוינה בעלי אותו השם (Mercure) מאותה הקטגוריה. ככל שהמלון רחוק יותר ממרכז העיר כך מחירו נמוך יותר, ולעתים באופן משמעותי.

מחיר ללילה לזוג בחדר 200 E כולל ארוחת בוקר.


צעדי ואלס על שטיחי המסדרונות בבית המלון, מלווים במילים ל"ואלס הקיסר" של שטראוס שחוברו מאוחר יותר (לא מופיעות בתמונה).


ואלס הקיסר – יוהאן שטראוס

קוריוז

באחד המקרים שנסענו ברכבת התחתית ביקשתי עזרה, עם המכונה האוטומטית לקניית כרטיסים, מאחד הנוסעים. פניתי אליו: "האם אתה יכול לעזור לי בבקשה?" האיש פלט: "אין לי כסף." הוא חשב, אולי בצדק, שאני קבצן המבקש נדבה. בטרם נעלם האיש לדרכו תיקנתי את עצמי במבוכה: "האם אתה יכול לעזור לי עם המכונה בבקשה?" והכול בא על מקומו בשלום.

הגיגים

בטיול שלנו בוינה והסביבה התרשמנו מאדיבות תושבי המקום והנכונות לעזור לנו בתור תיירים. וינה גם הרשימה אותנו בתרבות המפותחת שלה ואיכות הסביבה – בין הגבוהות בעולם מה שמקבל את ביטויו במדדים שונים. מדי פעם חלפה המחשבה בראשנו שכל זה לא מסתדר עם האנטישמיות שהייתה וישנה באוסטריה – כנראה שאין קשר. אני מניח שרוב האוסטרים לא אנטישמים וכנראה שגם לא היו. לפי סקר של "הליגה נגד השמצה" 28% מהאוסטרים מחזיקים בדעות אנטישמיות כיום – שיעור נמוך מהממוצע המזרח אירופאי אך אחד הגבוהים במערב אירופה אם כי לא הגבוה שבהם. כנראה שהאדם פנים רבות לו ובתנאים מסוימים יתכנו מעשים קיצוניים כמו השואה. אבל לא נתנו להגיגים מטרידים אלו לקלקל לנו את הטיול שהיה אחד המוצלחים והמהנים שלנו בחו"ל.

מקור: ויקיפדיה
*צבי רובין הוא בנה של ארנה רובין וכותב שורות אלו.

הסיפור של ארנה רובין באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון

יותר על ארנה רובין


הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com