מנשה קדישמן נפטר במאי 2015 ותמיד ייזכר בציבור הודות לציורי ופסלי הכבשים – אומן הכבשים, אם תרצו.

בצעירותו קדישמן היה רועה צאן - מה שהשפיע רבות על יצירתו. זיכרונותיו כרועה מתועדים ברישומי פחם ועיפרון.

נזכרתי שארנה רובין, אמי עליה השלום, גם ציירה כבשים. חיטטתי באוסף התמונות שלה וגיליתי שני ציורים כאלה שבהם נראות הכבשים בחברת רועה צאן - בניגוד לקדישמן שאצלו בדרך כלל הרועה צאן נעדר והכבשים רועות בדד .

ברוב המקרים קדישמן צייר ראשי כבשים צבעוניים ושמחים ולעיתים על רקע נופי ארץ-ישראל ואילו ארנה ציירה על רקע כפרי מזרח אירופאי. אין תמה שקדישמן הוא יליד תל אביב ובן לחלוצים ואילו ארנה גדלה על רקע התרבות האוסטרו-הונגרית במזרח אירופה.

רועה צאן: ציור בשמן על קנבס של ארנה רובין מ-1997 על ארנה רובין וגלריית הציורים שלה באינטרנט

הרועה וחלילו: ציור בשמן על קנבס של ארנה רובין מ-1987 על תחביב הציור של ארנה רובין

הציירים הישראלים של תחילת המאה ה-20 הרבו לצייר מוטיבים שסימלו בעיניהם את ארץ ישראל, בעיקר מן התרבות הערבית. כבשים היו חלק בלתי נפרד מנוף הארץ ולכן אנו מוצאים ציורי כבשים אצל נחום גוטמן, ראובן רובין ואביגדור אריכא.

תנועת הכנענים היוותה את שיאה של החזרה למקורות והפסל הבולט של תנועה זו, יצחק דנציגר, עסק בנושא הכבשים במשך 20 שנה. פסל הברונזה "כבשי הנגב" שהכין בין השנים 1955 ל-1964 מבטא את הזהות שבין החיה לנוף המדברי ולתרבות המדבר המתבטאת בצורת האוהל שבפסל.

צייר נוסף שהושפע ממפגש עם רועים שהיו גם אומנים הוא שלום סבא שיצר את היצירות "גז" (1947) ו"רישומי כבשים".

אך האמן המזוהה ביותר עם ציורי כבשים הוא ללא ספק מנשה קדישמן שצייר למעלה מאלף ציורים כאלה.

בהזדמנות זו גם נזכרתי שארנה היתה מנויה על גלויות ולוחות שנה של "אמני הציור בפה או ברגל" - באנגלית: Mouth and Foot Painting Artists או בקיצור: MFPA) - שהוא שמו של ארגון מסחרי בינלאומי היחידי מסוגו שנוסד בשנת 1956. הארגון מעודד אנשים בעלי נכויות לצייר ציורים בפה או ברגל. הנכים שמציירים את הציורים מוותרים על זכויות היוצרים ומוסרים את הציורים לארגון שמוכר אותם לציבור הרחב ומעביר חלק מהרווחים לאומנים. כיום הארגון מונה כ-700 ציירים ברחבי העולם.‏ המטה המרכזי של הארגון נמצא בגרמניה.

הארגון פעיל בישראל מאז 1965‏ ומטהו ממוקם בפתח תקווה. מוטו הארגון הוא "עזרה עצמית ולא צדקה". המוצרים הנפוצים של הארגון הם לוחות שנה ואגרות ברכה, בפרט אגרות שנה טובה.

בשנים האחרונות נשמעת ביקורת על הארגון ברחבי העולם ובעיקר על ניצול אומנים אך יחד עם זאת יש לזכור שבזכות הארגון אמנים מוגבלים רבים באים לידי ביטוי.

זוכרני שארנה גילתה עניין לא פעם במיוחד בטכניקות של ציורי כבשים של אומני הארגון כמו למשל של הציירת הישראלית דניאלה ברפמן שמציירת בפה נושאים פסטורליים ארץ-ישראליים.

ארנה נהגה לקנות לוחות שנה המעוטרים בציוריהם של האומנים שהשתייכו ל-"אמני הציור בפה או ברגל". מלבד העניין שגילתה בציורים עצמם, בתור ציירת, היא הזדהתה עם האומנים המיוחדים המוכשרים האלה שיכולים להוות השראה לכולנו.

תחביב הציור של ארנה

כבשים, יחד עם עזים, היו חיות המשק הראשונות שבויתו בצפון הסהר הפורה לפני כ-10,000 שנים במהלך התקופה הניאוליתית. הצאן איפשר את הניידות של החברות הקדומות, כיוון שקל להעביר כבשים ממקום למקום בעדרים, תוך ניצול שטחי מרעה נרחבים. על סמך ממצאים ארכיאולוגים משערים כי בתחילה נהג האדם לגדל כבשים רק לצורך הפקת בשר וחלב ורק לאחר מכן גילה את האפשרות לגזוז את הכבשים ולהשתמש בצמר לאריגה.

הכבשה מוזכרת 81 פעם במקרא תחת שמות שונים ועל פי המקרא גידול צאן היה בין המקצועות הקדומים של האדם "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן" (בראשית, ד', ב'). אבות האומה היו רועי צאן כמו אברהם ויעקב ואילו משה ודוד נלקחו מרעיית הצאן לשמש כמנהיגים.

הכבש הוא אחד מחמשת המינים מהם מקריבים קורבנות וכבר בימיו של אברהם שימש הכבש להעלאת קורבנות. איל (אחד משמות הכבש במקרא) הוקרב במקומו של יצחק בסיפור העקדה. השופר המשמש בראש השנה וביום כיפור עשוי מקרן של איל.

הנצרות עושה שימוש רב בדימויים מעולם הכבשים כגון ישו כ"רועה הטוב" הנושא בחיקו את נפש-האדם בדמות שה. תוארו של הבישוף בלטינית "פסטור" כלומר רועה, רמז לתפקידו כרועה של עדר המאמינים.

מכל האמור לעיל, אין זה מפליא שהכבש כבש לו מקום של כבוד בעולם האומנות.

כבר בתקופה הפרה-היסטורית האדם חרט כבשים בסלע (פטרוגליף) וכבשים נמצאו גם במוזאיקה רומית.

בימי הביניים צוירו כבשים על ויטראז'ים (אמנות שמשתמשת בטכניקות שונות לחיבור זכוכיות צבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני) בעלי מוטיבים דתיים בכנסיות.

בין יתר האומנים שציירו כבשים נמנים:

• הצייר והמלומד הסיני ז'או מנגפו מימי שושלת יואן במאה ה-13.
• פאולוס פוטר (Paulus Potter 1625-1654), צייר הולנדי שהתמחה בציורי נוף ובעלי חיים.
• פרנסואה בושה (François Boucher 1703-1770), צייר צרפתי. בּוּשֶה נהג לצייר תמונות של נושאים קלאסיים ואלגוריות המייצגות עיסוקים הקשורים בצאן.
• קונסטן טרואיון (Constant Troyon 1810-1865), צייר צרפתי. נחשב לצייר של חיות מהמעלה הראשונה. נאמר עליו ש"הכבשים שצייר היו כה אמיתיות עד שיכולת לשמוע אותן פועות".
• שארל אמיל ז'אק (Charles-Emile Jacque 1813-1894), צייר צרפתי.
• קורנליס ון למפוטן (Cornelis Van Leemputten) צייר בלגי שהושפע מציוריו של שארל-אמיל ז'אק והרבה לצייר כבשים.
• הצייר האנגלי ויליאם הולמן האנט (1827-1910), שאף ביקר בארץ ישראל, צייר כבשים בהשפעת מחזהו של שקספיר – "המלך ליר".
• על מציירי הכבשים נמנה גם הצייר הסוריאליסטי סלוודור דאלי.