אורי אבנרי אמר פעם שהוא תמיד העדיף לנאום אחרי ליבוביץ באירועים שונים מאחר שאם נאמת לפניו הוא היה עולה לבמה בתורו וקורע לגזרים את דברי הנואמים שלפניו. גם מכתב תשובה זה קצר וקולע בסגנון ליבוביצ'יאני אופייני ועיקרו שהכותב אליו, ובמקרה זה אני, לא יודע על מה הוא שח. אני מתגעגע לליבוביץ שיחד עם אורי אבנרי (עורך "העולם הזה") היו שתי הדמויות הבולטות בתחום הפוליטי שריתקו אותי בצעירותי.

"העולם הזה", שאותו קראתי בקביעות, ריתק אותי בגלל החדשנות, מאמרי המערכת המחכימים של אבנרי ("הנידון", זוכרים?) וכן, גם תמונות השער האחורי האסורות...

התגייסתי בראשית שנות ה-70, אחרי מלחמת ששת הימים, עת כולנו הסתובבנו מלאי גאווה ושטופי לאומנות משכרת אחרי "הניצחון הגדול".

אל ליבוביץ התוודעתי מעל דפי "העולם הזה" תוך כדי שירותי הצבאי מאחר שהשבועון הגיע לבסיס באופן קבוע. הקסים אותי האיש שרק חוכמתו עלתה על זעף פניו. בפעם הראשונה הבנתי שיש דבר כזה שנקרא "כיבוש". התפכחתי.

מכתב התשובה הנ"ל מדגים את תרומתו הגדולה של ליבוביץ להעמקת השיח הציבורי. ליבוביץ נענה לכל פניה והגיע לכל מקום בארץ והרצה בכל נושא בתחום ידיעתו שהייתה חובקת עולם. האיש בעל פוטנציאל לפרס נובל ועסוק בענייני האוניברסיטה העברית ביכר "לבזבז" את זמנו במתנ"ס שכוח אל בדימונה או בירוחם ולענות למאות מכתבים מדי חודש.

את ליבוביץ פגשתי פנים אל פנים פעם אחת בלבד כשבא להרצאה במתנ"ס בדימונה (מקום מגורי). לאחר תום הרצאתו כל השאלות אליו נענו בשבט לשונו החריפה והזועפת.

הצלחתי לגשת אליו בתום ההרצאה ושאלתי משהו שאני לא זוכר אבל גם גורלי לא שפר עלי - חייכתי לעצמי שכן מצאתי עצמי בחברה טובה.

ליבוביץ השפיע עלי רבות בצעירותי ונחשפתי להרבה נושאים מהותיים שכנראה לא הייתי נחשף אליהם במידה הרצויה לולא הוא. ובין היתר:

• הכיבוש, כשהנושא היה עדיין בחיתוליו עוד לפני מלחמת יום כיפור

• הפרדת דת ומדינה, כש-רצ של שולמית אלוני הייתה רק בתחילת דרכה (ליבוביץ ואלוני תמכו ברעיון מסיבות מנוגדות: אלוני כדי להחליש את הדת ואילו ליבוביץ כדי לחזקה).

• הרמב"ם

• הבעיה הפסיכופיזית

• פילוסופיה של המדע, חידת החיים

• דת (אמונה לשמה, תפיסה ערכית) ופילוסופיה באופן כללי

לצערי, פרשת פרס ישראל, שליבוביץ ויתר עליו מרצונו, מדגימה עד כמה מדינת ישראל עדיין לא דמוקרטיה בשלה ומלאה הבטוחה בצדקת דרכה.

פרופסור ליבוביץ (1994-1903) נמנה עם האבות המייסדים של האוניברסיטה העברית במיוחד במדעי החיים ואף שימש כעורך הראשי של האנציקלופדיה העברית. תרם רבות לשיח הציבורי בנושאי דת ומדינה ופוליטיקה וזוהה עם עמדות השמאל. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית". מבחינה דתית הוא אימץ את שיטתו של הרמב"ם ותמך בהפרדת הדת מהמדינה.

ליבוביץ נודע בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם בעלי מנטליות "יהודונאצית". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.

שאלתי לפרופסור ליבוביץ היתה בערך כך: האם אפשר למצוא פיתרון לבעיה הפסיכופיזית במסגרת האידיאליזם מבית מדרשם של ג'ורג' ברקלי ואחרים מאחר שממילא באידיאליזם הפיזי והפסיכי חד הם?

לצבי רובין שלום,

כל התאוריות המתייחסות לבעיה הפסיכופיסית, לעובדת שני העולמות של תודעתנו והכרתנו, הפיסי והפסיכי (או האובייקטיבי והסובייקטיבי) וליחס שביניהם, תיאוריות אוניסטיות או דואליסטיות, מטריאליסטיות או אידיאליסטיות, מימי היוונים ועד ימינו, אינן אלא מאמצים להבין עובדה אשר אנו מבינים שלא ניתן להבינה.

בברכה

ישעיהו ליבוביץ